נראה כוונת המשנה ברורה, שכל מקום שכל מקום שנשפך בו מי רגלים טופח על מנת להטפיח יש לשפוך שם מים, ולדוגמא אם נתזו המי רגלים לארבעה מקומות שונים וקרובים (ללא כל חיבור ביניהם), ובכל מקום יש בהם טופח על מנת להטפיח (שפחות משיעור זה כמאן דליתנהו), יש לדאוג שהמים ששופך יגיעו לכל מקום. וזה דין פשוט. ומה שנסתפק בביאור הלכה, הוא היכן שבין המקומות השונים יש חיבור קטן של טופח על מנת להטפיח, האם גם בזה צריך לבטל כל מקום בפני עצמו, או שעל ידי החיבור הדק נחשבים למקום אחד, וכששופך על חלקו נחשב כשפך לכל אותו מקום.