עמידה לצד מערב באמירת מזמור לדוד בערב שבת

שיטת ר”ת היא להחמיר לגבי מוצאי שבת, ובערב שבת היא להקל.

ולדינא: בערב שבת ודאי אין להקל כר”ת נגד הרמב”ם והגאונים, וכן מנהג הספרדים וכן פסקו כל אחרוני זמנינו. ולגבי מוצאי שבת דעת מרן הרב עובדיה זיע”א להחמיר בזה, ודעת מרן ראש הישיבה דמעיקר הדין רשאים להקל במוצאי שבת כדעת הגאונים, ומ”מ למעשה נוהג להחמיר כדעת מרן הרב עובדיה.

ועיין בקונטרס בין השמשות למרן ראש הישיבה שליט”א (נדפס בתחילת משנה ברורה איש מצליח ח”ג) מ”ש בזה באורך

אחרי שתקנו להתפלל תפלת שבת אין להתפלל תפלת חול, רק אם הוא כבר התחיל בטעות ברכת “אתה חונן” יסיים את הברכה מהטעם שזה עיקר הדין. [מלבד תפלת מוסף שיפסיק באמצע הברכה]. אם יש חולה שרוצים להתפלל עליו, אפשר להתפלל באופן אישי ולומר “שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא”.

רפואה שלמה ובשורות טובות

על הדלקת נרות ההמונית שעורכים בלובי או בחדר אוכל  – אסור לספרדים לברך, הפיתרון הוא להדליק בחדר פנס חשמלי של נורת ליבון (לא לד) ולברך על הדלקה זו "להדליק נר של שבת"

גם בזמן הזה יש קריאה בציבור בכמה מניינים, כגון שיש להם עשרה שעשו בר מצווה בבית אחד או דרך מרפסות 

לחץ כאן לשיעור בעניין חיוב השלמת קריאת התורה בזמן הזה 

1. זמן הדלקת הנרות הוא רק מנהג ומעיקר הדין אפשר לקבל שבת דקות בודדות לפני שבת. אלא שמן הראוי לאדם לכלכל צעדיו בתבונה שיגיע לשבת בנחת ושלוה.

2. אסור. מפני שחל עליו חובת קידוש. ויכול לשתות ולאכול משהו קטן לפני שמקבל שבת.

3. אם יש לו צורך בשבת באותם בגדים, יכול להוציאם ממייבש הכביסה. להעביר כביסה אפשר אם יש לו בזה צורך. ושלא לצורך כלל אסור.

4. לדבר בשולחן שבת או בזמנים אחרים ששניכם בנחת ושלוה, בגודל מעלת השבת וקבלתה ביישוב הדעת וכדומה, וה' יגמור בעדך. ביקורת בשעות הלחוצות גורמת את ההיפך בדיוק, וכבר הזהירו על זה חז"ל שיש יצר הרע מיוחד בערב שבת לגרום מריבה בין איש לאשתו. אוכל להמליץ לך על הספר "שבת בשמחה" של הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א. כמובן לגשת לענין כלימוד משותף ולא כביקורת סמויה.

נראה דס"ל לאחרונים ז"ל ששקיעה שניה נקראת סוף השקיעה ביחס לשקיעה הראשונה הנראית לעניינינו, אבל הוא כולל את כל זמן בין השמשות. (לפי דרך ר"ת שקיעה זו היא הרגע שהשמש יוצאת מחלונה ונכנסת למקום שהוא מעל לרקיע ואורה נמשך אלינו דרך החלון ונעלם לאט לאט וכשנעלם לגמרי הוא צאה"כ וכל זמן זה נקרא שקיעה שניה) אלא כשאנו דנים על השקיעה שניה לשלול שקיעה הראשונה אנו קוראים לתחילת שקיעה שניה סוף השקיעה, שביחס אליה היא נקראת סוף שקיעה ולא שקיעה ראשונה. אבל מצד לשון סוף השקיעה אין בו הכרעה רק שמ"מ אם הוא נכתב בסתם, משמעותו לסוף השקיעה מכל וכל (ועיין עוד תוס' מנחות ב' ע"ב) ד"ה נפסל וכו' ואכמ"ל)

ומעתה אף שמרן ציין לתוס' שכתבו סוף שקיעה במשמעות שקיעה שקודם ביה"ש מ"מ הרי לא נתכון אלא לאפוקי שקיעה ראשונה אבל לא נחית אם בתחילת השקיעה או סוף השקיעה והאחרונים משמע להו בנר חנוכה שיש להדליקו בזמן שהחשיך לגמרי וכמו שמבואר בכמה ראשונים וכמו שביאר הב"ח ומשמע להו שסתם לשון סוף שקיעה שניה לאפוקי שקיעה ראשונה יותר משמע סוף שקיעה מכל וכל והיינו צאת הכוכבים.

ולפי האמור תבין שאין להקשות למה מרן לא כתב שלדעת הטור יש להדליק בצאת הכוכבים, שנראה שמרן בב"י לא נחית לזה אלא לבאר למה הוסיף על לשון הגמ' שאמרו סתם משתשקע החמה, וגם האחרונים לא ביארו כן בדעת מרן אלא ע"פ דברי הראשונים שכתבו כן. ואם היו יודעים שדעת רוב הראשונים אחרת היו פוסקים כן ומפרשים כן בכוונת מרן שלשון "סוף השקיעה" אינה מכריעה וכאמור. (מלבד הגר"א שנראה שמבין שלשון סוף השקיעה בסתם משמעות צאה"כ אלא שהוא חולק על מרן ודעתו כשאר הראשונים ע"ש ודו"ק  

גם בסידורים שנדפסו בג'רבא (תפלת החודש?) מופיע "לכו נרננה" 

ואין להתקוטט בעבור זה, עוד כמה דקות לברכה.

ע"פ תורת הסוד, בלילה אומרים "בה" וביום אומרים "בו".

החלוקה הנדפסת בחומשים אינה מחייבת, ונוסדה ע"י המדפיסים.

ניתן לשנות ולהפסיק במקומות אחרים כפי הצורך. ובלבד שתעמדו בתנאים ההלכתיים לכך (שלא לשייר בפרשה פחות משלשה פסוקים, שלא להפסיק בדבר לא טוב). בחומש איש מצליח מסומנים בכוכביות המקומות שאפשר להפסיק בהם.

יש ראשונים שסוברים שבעניית ברכו מקבלים שבת, ולאו דוקא תפילת ערבית, ראה בחזו"ע שם עמ' רצ"ה.