תיקון קוראים
מזה שכתוב שישמע בשבת בשחרית, מובן שמדובר שטעה שיום חול. ופשוט.
מיהו דווקא בהלכה זו שדילג פסוק אל בוקרא בטעות או שינה משמעות אין הבדל בין חול לשבת.

הגמ' במגילה אומרת שלשון 'ויהי בימי' היא לשון צער, אבל סתם 'ויהי' איננה לשון צער. א"כ מדוע בספרים כמו האלשיך הק', אור החיים הק', ובספרי חסידות – פעמים רבות דורשים דרשה מלשון 'ויהי' שהיא לשון צער?
הראוני חברים לתנחומא פרשת שמיני (פ"ז) שכותב שויהי לשון צער. ובפסיקתא רבתי (ה, ח,) יש מחלוקת אמוראים בזה.
ובדברים שאינם הלכה אפשר לדרוש ע"פ המדרש, אע"פ שבגמרא אמרו אחרת.