רבני בית ההוראה

העולם כולו נוהגים לעשות את סדר חנוכת הבית הרגיל גם בבית חדש וראינו שכך נהג הרב זצ”ל. ומ”מ ודאי שיש ענין לעשות גם את סדר תיקון הבית בנוסף על הסדר הרגיל.

וכאשר יסדו את הישיבה הורה הרב זצ”ל לערוך סדר תיקון מקונטרס היחיאלי שמיועד לאומרו כאשר מתחילים לבנות.

יש דברים שקוראים ע”פ הנהוג אע”פ שלכאורה צריך להיות אחרת. וכגון פשיטא שצריך להיות לכאורה הפ”ה בשוא נע בראש מילה. ועי’ עוד בספר “נאמן ביתי” בסופו כמה מילים כאלה ממרן ראש הישיבה זצ”ל.

עי’ למשנ”ב (סי’ קכח סקכ”ד) שכ’ בשם הא”ר שאף אם הסיח דעתו מנט”י שחרית ואפי’ נגע במקום מטונף לא יברך על נטילה זו דשמא לא תיקנו כלל ברכה לנטילה זו וכן נהגו ע”ש. ולפ”ז אין לברך אפי’ שאין ידיו נקיות.

ואם מצד שביוה”כ לא נוטלים ידים בבוקר עד הפרק, נראה דלסברת הא”ר אף בזה אין לברך. וכ”פ הראש”ל הגר”ד יוסף שליט”א בספרו הלכה ברורה (סי’ קכח סע’ כד והערה כו ע”ש שצירף צירוף נוסף). וכן המנהג וסב”ל.

צריך לומר שנעשה רפש והוזק ברפש עצמו וכדאיתא בדף ל. בדלא תמו מיא ע”ש. ואה”נ אי הוחלק ברוק וניזוק בקרקע פטור דקרקע עולם הזיקתו עי’ בדף כח: בתוס’ ד”ה ונשוף באבן ודו”ק.

איסור לבישת בגד חדש נוהג דווקא בבגד לבן וחדש ומגוהץ. ובא ואם נוהג עד יעברו 30 יום וגם אחד מג’ רגלים וצריך שאדם אחר יגער בו ללבוש בגדים חדשים.

ואם לבשם אדם אחר מותר קודם כל הנ”ל ושיעור הזמן הוא כמה שעות שיזיע קצת ויצא הבגד מגדר “חדש” אבל הכיבוס אינו מועיל.

יש מיוצאי אפריקה (מרוקו וג’רבא ולוב) שמחמירים בזה כל השנה. ולאשכנזים אסור כל השנה מן הדין.

אבל אם לבשם אחר מותר גם למחמירים.

מרן בשו”ע (או”ח סי’ קב סע’ ב): אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אסור לפסוע ג’ פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו ע”כ.

מרן לא ביאר כוונתו אם מדובר שנמצא תוך ד’ אמותיו של רעהו או חוץ וכשפוסע נכנס בגבולו, אף שמסתימת לשונו משמע קצת שבכל אופן אסור, מ”מ לא מוכרח. ובשו”ת בית נאמן (ח”א סי’ י’) הביא מדברי הפרי חדש על מרן שכשעושה עושה שלום מתקרב ובא בגבולו. משמע שלא התפלל תוך ד’ אמותיו- בזה דיבר מרן אך בתוך ד’ אמות הבין שמותר, זו הסיבה להתיר ועוד ע”פ רש”י שמתיר לפסוע רקש ישאר במקומו אח”כ.

וכמו ספק ספיקא להקל, שמא מרן באופן זה לא אסר ושמא כרש”י וסיעתו ובדרבנן נקטינן להקל ובמיוחד שכן היה המנהג בחו”ל.

ובפרט שיש כיום לכל אחד סידור ופחות שייך בלבול בזמנינו, ע’ ספר אשי ה’ פ”ז הע 4 ולכן אפשר להקל.

אומרים שם הנפטר ושם אימו בלא “בן”. לדוג’ ראובן בן לאה אותיות שם ראובן ולאה בלבד.

(ומקור המנהג בקוטנרס היחיאלי)

ועי’ עוד בתשובה https://ykr.org.il/question/%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%a9%d7%9d-%d7%94%d7%a0%d7%a4%d7%98%d7%a8-%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%99%d7%98/

תשמיש המיטה ורחיצה (וכן סיכה) הם אבילות בצנעא.

ולגבי שאילת שלום, המנהג ששואלים בשלום אבלים אע”פ שבשאר השנה לא שואלים (באבילות על אב ואם), ומ”מ האבל עצמו מותר לשאול בשלום אחרים.

עי’ בשאלה מספר 128434. ובנידון זה ממש כתבו בשם מרן האיש מצליח (בשבחי המחבר ח”א פ”ו ובמהדו”ח נדפס בחלק יו”ד עמ’ 54) שיש להקל בזה וכן הם הטבילות בשמים, ומ”מ לכתחילה נכון להוריד קצת ממפלס המים (בתנאי שנשאר אח”כ שיעור מ’ סאה ברווח (7000 ליטר למקווה גברים) כדי שהמקווה יהיה כשר לכו”ע.

וכל האמור דווקא בטבילת עזרא וכדו’ אבל טבילת נשים או כלים דעת רוב האחרונים להחמיר בזה באופן שהמים נשפכים, ויש מקום להחמיר בזה גם לדעת מרן ואכמ”ל.

נחלקו האחרונים אם גם לעניין טבילת עזרא צריך שיהיו המים באשבורן ולא זוחלין. ודעת רוב האחרונים להחמיר בזה, ומ”מ גם הם כתבו שאין צריך להחמיר בזה בכל הפרטים והדקדוקים של טבילה רגילה (עי’ בשו”ת מנחת יצחק ח”ג סי’ ס”ד אות חי ועוד), ולכן במקום צורך יש להקל בזה.

ואם יש ארבעים סאה שאינם זוחלים הדבר קל יותר (עי’ שו”ע יו”ד סי’ רא ס”ז)