רבני בית ההוראה

איסור לבישת בגד חדש נוהג דווקא בבגד לבן וחדש ומגוהץ. ובא ואם נוהג עד יעברו 30 יום וגם אחד מג’ רגלים וצריך שאדם אחר יגער בו ללבוש בגדים חדשים.

ואם לבשם אדם אחר מותר קודם כל הנ”ל ושיעור הזמן הוא כמה שעות שיזיע קצת ויצא הבגד מגדר “חדש” אבל הכיבוס אינו מועיל.

יש מיוצאי אפריקה (מרוקו וג’רבא ולוב) שמחמירים בזה כל השנה. ולאשכנזים אסור כל השנה מן הדין.

אבל אם לבשם אחר מותר גם למחמירים.

מרן בשו”ע (או”ח סי’ קב סע’ ב): אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אסור לפסוע ג’ פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו ע”כ.

מרן לא ביאר כוונתו אם מדובר שנמצא תוך ד’ אמותיו של רעהו או חוץ וכשפוסע נכנס בגבולו, אף שמסתימת לשונו משמע קצת שבכל אופן אסור, מ”מ לא מוכרח. ובשו”ת בית נאמן (ח”א סי’ י’) הביא מדברי הפרי חדש על מרן שכשעושה עושה שלום מתקרב ובא בגבולו. משמע שלא התפלל תוך ד’ אמותיו- בזה דיבר מרן אך בתוך ד’ אמות הבין שמותר, זו הסיבה להתיר ועוד ע”פ רש”י שמתיר לפסוע רקש ישאר במקומו אח”כ.

וכמו ספק ספיקא להקל, שמא מרן באופן זה לא אסר ושמא כרש”י וסיעתו ובדרבנן נקטינן להקל ובמיוחד שכן היה המנהג בחו”ל.

ובפרט שיש כיום לכל אחד סידור ופחות שייך בלבול בזמנינו, ע’ ספר אשי ה’ פ”ז הע 4 ולכן אפשר להקל.

אומרים שם הנפטר ושם אימו בלא “בן”. לדוג’ ראובן בן לאה אותיות שם ראובן ולאה בלבד.

(ומקור המנהג בקוטנרס היחיאלי)

ועי’ עוד בתשובה https://ykr.org.il/question/%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%a9%d7%9d-%d7%94%d7%a0%d7%a4%d7%98%d7%a8-%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%99%d7%98/

תשמיש המיטה ורחיצה (וכן סיכה) הם אבילות בצנעא.

ולגבי שאילת שלום, המנהג ששואלים בשלום אבלים אע”פ שבשאר השנה לא שואלים (באבילות על אב ואם), ומ”מ האבל עצמו מותר לשאול בשלום אחרים.

עי’ בשאלה מספר 128434. ובנידון זה ממש כתבו בשם מרן האיש מצליח (בשבחי המחבר ח”א פ”ו ובמהדו”ח נדפס בחלק יו”ד עמ’ 54) שיש להקל בזה וכן הם הטבילות בשמים, ומ”מ לכתחילה נכון להוריד קצת ממפלס המים (בתנאי שנשאר אח”כ שיעור מ’ סאה ברווח (7000 ליטר למקווה גברים) כדי שהמקווה יהיה כשר לכו”ע.

וכל האמור דווקא בטבילת עזרא וכדו’ אבל טבילת נשים או כלים דעת רוב האחרונים להחמיר בזה באופן שהמים נשפכים, ויש מקום להחמיר בזה גם לדעת מרן ואכמ”ל.

נחלקו האחרונים אם גם לעניין טבילת עזרא צריך שיהיו המים באשבורן ולא זוחלין. ודעת רוב האחרונים להחמיר בזה, ומ”מ גם הם כתבו שאין צריך להחמיר בזה בכל הפרטים והדקדוקים של טבילה רגילה (עי’ בשו”ת מנחת יצחק ח”ג סי’ ס”ד אות חי ועוד), ולכן במקום צורך יש להקל בזה.

ואם יש ארבעים סאה שאינם זוחלים הדבר קל יותר (עי’ שו”ע יו”ד סי’ רא ס”ז)

מותר, שטעות הגוי מותרת, ובפרט שכן הוא לפי כללי החוק כמו ששמעתי מיודעי דבר.

הכוונה של רש”י שהדין של צידן מופיע בפרק מי שאחזו קורקידוס (זה שם הפרק בדף סז ע”ב).

ומחלוקת רשב”ג ורבנן הובאה שבאותו פרק בדף עד ע”א במשנה שם. ועי’ שם בעמוד ב’ שנפסק דלא כרשב”ג.

אזכרת השבעה והשלושים ויא חודש ויב חודש נמנים מיום הקבורה ולא הפטירה.

אזכרת השנה בכל שנה תהיה תמיד ביום הפטירה ולא הקבורה.

לכן,

א. יא חודש יש לקיים בהשלמת 11 חודשים מתאריך הקבורה (היינו ביום האחרון של 11 חודש).

יב חודש אחר 12 חודשים מתאריך הקבורה וי”א 13 חודשים (והנכון לערוך בשני התאריכים) חזו”ע אבלות ג’ עמ’ רלא. (היינו יום למחרת השלמת יב חודש).

ומכל מקום דיני אבלות יב חודש מסתיימים מיד בתום 12 חודשים מלאים (גם בשנה מעוברת) אחר כניסת הלילה.

ב. מכאן והלאה – אזכרת השנה אחר השנה הראשונה יש לעשות ביום הפטירה ממש. (ובמקום צורך אפשר להקדים ולא לאחר).
אין עולים לקבר ביו”ט ולא בחוה”מ אלא יקדים או יאחר.
ולגבי התענית אין להקדים אלא לאחר, ובנידון הנ”ל שאח”כ חוה”מ כיון דנדחה ידחה ואין להתענות (כה”ח סי’ תקסח אות צג והלאה).

עיין תפילה למשה (ח”ב סי’ א) שכל שמתפלל על להבא מותר, והרי כאן מתפלל לא להכשל (בעתיד) ולא למלא חסרונו בדבר מה.

ולכן מותר ואפילו בלא נוסח קבוע.

אמנם בתפילת השב לרבנו יונה יש לשים לב שלא להזכיר לשון חטא ופשע או בקשה לתקן את המעוות שיש בזה מילוי חיסרון.