הרב עדן מיכאלי

אם קיבל תוספת שבת ביחידות מותר בעשיית מלאכות דרבנן במקום מצווה או צורך גדול, אך אם קיבל שבת בציבור אסור. משנ”ב (סי’ רסא ס”ק כח) לוית חן (אות קכד) ומנוח”א (ח”א פ”ה ה”ד)

אין צורך להטריח את כולם למקום הנרות. הנרות ביו”ט מותרים בטלטול ולכן אפשר להדליק מאש מצויה (מאש לאש) נר או שנים ולהביאם לשולחן ועליהם להבדיל (ולהעביר אחד לשני) ובגמר השימוש אין לכבות את הנר אלא יניחו אותו בחזרה בצד עד שיכבה לבדו (ולכן כדאי להדליק נרות קטנים).

ואין לברך על הנר אלא “עד שיאותו לאורו” היינו שיהא סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למדינה אחרת (שו”ע סי’ חצ”ר ס”ד) ולכן אי אפשר לברך מהשולחן על הנרות במטבח.

הטעם שאין ללמוד תורה קודם התפילה הוא מחשש שמא ימשך אחר לימודו ובכך יתבטל מתפילה. ובנידון הנזכר לא שייך חשש זה שעצירת האוטובוס ליד מקום העבודה מפסיקה את הלימוד. על כן מצווה עלייך ללמוד בזמן הזה ותבוא עליך ברכת טוב.

אין הבדל בין לימוד תורה לקריאת שנים מקרא ואחד תרגום. ששניהם לימוד תורה.

יש לומר את הקדיש לפני “ברוך שאמר”, כה”ח סופר (סי’ נ ס”ק ו) עי’ שם הטעם. וכן פסק בהלכה ברורה ח”ג (עמ’ תיח הי”ד).

אכן בילקוט יוסף (ח”ד עמ’ תקלא) כתב כן וציין לשו”ת ציץ אליעזר שהאריך לבאר המנהגים בזה.

ובעצם הדין שאנחנו לא אומרים היום יום השבת ואז את מזמור השבת הוא ע”פ דברי רבנו האר”י ז”ל בשער הכוונות (בדרוש ויהי נועם דף ס”א ע”ב) ועי’ בכה”ח סופר סימן קלב ס”ק כו.

ובבית הכנסת של מרן ראש הישיבה אומרים אחר התפילה מזמור צט. ויש מקומות שלא אומרים כלל פרק תהלים אחר עלינו לשבח.

מותר לומר פסוקי “וארשתיך וגו'” בין ישתבח ליוצר כמו שמותר לענות ברוך הוא וברוך שמו כמבואר בשו”ת יחוה דעת ח”ד סי’ ט’.

אשה הרגילה להתפלל שחרית חל עליה חובת קידוש רק אחרי תפילת שחרית, ואם רגילה גם במוסף חובת הקידוש חלה אחרי מוסף, ואשה שאינה רגילה להתפלל חובת הקידוש חלה מיד בקומה.

ולעצם השאלה, נכון שתחזור ותקדש שנית ואולם אם קשה לה הדבר מאד אפשר להקל לה. (ועי’ חזו”ע שבת ח”ב עמ’ קסח)