הרב תומר בוכריץ

א. אין דבר מיוחד בכתיבת המגילה ליהודי ג’רבא.

ב. על מגילה כעין “אקורדיון” לא שמענו ולא ראינו בפוסקים לעיכובא, אך לא נהגו כן.

להשיג מגילה אפשר במספר- 053-6652663

הכלל הפשוט שבג”ד כפ”ת אחר אהו”י רפויות. אמנם שיש מפסיק או מפיק (ועוד כיוצא) אינם רפויות. וכיון שטעם תרסא הוא משרת ולא מפסיק (לא כמו תלשא) לכן “פרה” – פ’ רפויה, כי היא אחר “אליך” – שמושכת ה’ בסופה בקריאה, ואחר אהו”י רפוי כנזכר.

אין הבדל בפיסוק הטעמים בין קדמא זקף קטון לזקף גדול, רק שהמילה עם יותר מספר הברות יש בדרך כלל קדמא זקף קטון. שלא יבוא זקף גדול אלא שקדמו לו במילה ב’ תנועות או פחות, אבל ב’ תנועות ומחצה (שוא נע) וכל שכן יותר כמו ליששכר, לבנימין, לנפתלי יבא זקף קטון. עי’ למרן ראש הישיבה זצ”ל בחומש בית נאמן חלק ג’ פרשת יתרו (יח,ה).

ובטעם הקדמא שעם הזקף קטון – עי’ למרן ראש הישיבה זצ”ל בחומש בית נאמן חלק א’ בקונטרס טעמי המקרא (עמ’ תרסא) באורך.

רק החזן, ויכולים להצטרף בניגון “וישתבח ויתפאר” וכו’ – כמה מילים אחר שגמרו לענות עד דאמירן בעלמא.

עומדים קצת באות ה”א, והלמ”ד בשוא נח, ויבטא אל”ף של שם ה’ ברוך הוא. והכל בנשימה אחת.

מנהג ג’רבא להמנע מדגים הוא בראש השנה ע”פ דברי התשב”ץ שחוששים לשמו מלשון דאגה. אבל בשאר שבתות ויו”ט לא אכלו דגים מצד שהיו מצוים בשפע, וכבוד שבת ומועד בבשר ועופות.

ומי שחביבים עליו דגים יותר מבשר יכול לאכול דגים כאשר תאווה נפשו. וכן היה מעשה באדם אחד בג’רבא שאמר לו מוהרמ”ך זצ”ל שיאכל דגים במקום בשר אם מתענג בהם יותר.

נכון וזה נקרא מנגינה ירושלמית.

אבל יש מנגינה של תוניס וג’רבא והיא כמו תחילת איוב ושאר כתובים.

זו מחלוקת, עי’ באו”ח סימן ז’ סעיף א’ ובאחרונים שם.

לדעת החזו”א, אין צריך וכן דעת מרן רה”י זצ”ל כפי ששמעתי מפי קדשו. ועי’ בהגהות איש מצליח למשנ”ב סי’ רסח ס”ק חי.

כל “במה” שאחריה א’ המ”ם בקמץ כמו שכתוב “במה אדע כי אירשנה” (בראשית טו, ח) “במה אושיע” (שופטים ו, טו). וכן בכל התנ”ך כל שסמוך לאותיות א’ ה’ בקמץ, וכן בסוף פסוק. וכן כתב הרב מלאכת שלמה במשנה שם. מפי מרן ראש הישיבה זצ”ל.