הרב אהרן מיימון

ביבי”א (ח”א סי’ ג’ סוף אות כה) ג”כ פסק שצריך לעשות תנאי. ועי’ בדרכי העיון מרן ראש הישיבה מאמר ג’ אות לה עד סוף אות לח כולל, שביאר שאף לרבנו האר”י יש חיוב בשניהם מפני הספק ע”ש באורך. ומ”מ בהערות איש מצליח על המשנה ברורה ש”ע סימן לד ס”ב כתבו דאנן נקטינן כהאר”י אין לנו לחשוש לבל תוסיף, וביארו בסוה”ס דכיון נחלקו הפוסקים הזהר יכריע שאין בל תוסיף אפי’ מדרבנן. ע”ש. ואפשר שיעשה תנאי שכונתו לצאת ידי חובה במה שנכון ואם שניהם נכונים מכוון לשניהם. ובזה נראה שיוצא לכו”ע.

יש סוג אחד, והוא ה בסוף מילה עם נקודה בתוכה. אז משמיעים את האות כאילו היא עם שוא נח, וצריך לשמוע מהיודעים.

יש הרבה יוצאים מן הכלל בנסוג אחור, ולא ידוע כל הפרטים בזה.

ואפשר כדי שלא יאמר את האות רי”ש בתנועה קטנה (סגול) במקום תנועה גדולה (צירי), שבתנועה גדולה יש להאריך ואם זה יהיה נסוג אחור, הרי”ש תהיה בחטיםה כתנועה קטנה.

כך ראינו לרבותינו בישיבה בערב ראש חודש וכדו’. וזה דבר המסתבר שזה עיקרי הסליחות והשאר הם יותר פיוטים לענין הסליחות ובקשות פרטיות.

אגב, יש לומר גם מזמור “לדוד אליך” וזה כלול בתחנון שכתוב בתשובה הנ”ל.

בדר”כ אחרי תנועה קטנה יהיה דגש או שוא נח. ומה שאין אחריו דגש או שוא נח בדר”כ יהיה בתנועה גדולה.

אבל זה אפילו לא התחלה לדעת ניקוד, שיש המון יוצאים מכלל זה…

אפשר לעיים בספר דקדוקי אביע”ה במהדורות האחרונות בפרק כג. וכן שם בפרק א עד פרק י’ ע”ש.

ט’ דגושה היא יותר חזקה מט’ רפויה. והט’ הרפויה יותר חזקה מתי”ו דגושה וכ”ש מתי’ו רפויה. ובאמת זה מוצא אחר בתי’ו דגושה זה תי’ו אבל חזקה יותא משא”כ ט’ שזה מוצא אחר (הלשון מעט יותר גבוהה בחיך) וצריך ללמוד את זה מאדם בקי.

מקור דין זה במג”א סי’ יב סק”ו. והובא במ”ב סי’ יא סק עא. ונראה שהחוטים כיום גם העבים וגם הדקים הם בכלל בינונים. ואין בזה הגדרות, אלא כל שנראה יפה זה טוב. שהכל רק ענין של נוי.

1. בפסוק ראשון בגלל שחייבים לכוון בו קשה יותר לקוראו בטעמים. ומ”מ ודאי שמי שאינו מתבלבל בכוונה ראוי לקרוא גם פסוק ראשון בטעמים שהוא עיקר מצות קריאת שמע.
2. יש לקרוא בשווא נח. אפשר להסביר שהמילה נחלקת לשתים (לא ממש אלא בשביל ההבנה) ולהפסיק חלקיק שניה אחר הדל”ת כאילו אומר ואבד-תם. ומ”מ ודאי להיזהר שלא יהיה כשתי מילים. ומי שקשה לו שיקרא בקול.
3. נכון. אך יש להסמיך את האות ה’ לאות ו’ שלפניה. (ששוא נח נופל על האות לפניו) ושהמילה תשמע במילה אחת ולא כשתי מילים ומ”מ יותר נכון לומר האות ו’ כמו W, בקיבוץ השפתיים ולא כאות V שהיא ב’ רפויה. ועי’ באורך בספר “קובץ מאמרים” (ח”ב עמ’ רנז ואילך).

*אגב בספר “כתם אופיר” להרה”ג אופיר טנג’י שליט”א עמ’ 234 כתב גם בעניין זה ותוכל להעזר בדבריו.

עי’ בשו”ת שמע שלמה (ח”ד סוף סי’ יג) ובספר אהלי הלכה (עמ’ 71) ועיקר התשובה היא שמים אלה מועטים מאד שאין בהם כח להחמיץ ועוד שהם מתפרקים רק בזמן אפיה וחום התנור מונע מהם להחמיץ. ועוד שמים אלו דינם כמי פירות, שאף ביין יש אחוזי מים שהוא אחד מארבעה יסודות. ועי’ במקורות הנ”ל הענין בהרחבה.

עי’ בהלכות המובאות בתחילת תיקון קוראים איש מצליח (סעיף י’) ע”פ הלכות חנוכה וכמו שכתב כבודו.

ועוד בקונטרס “למען ידעו דורותיכם” (ח”א עמ’ לג) ושכ”כ בספר יעלה הדס בשם מרן ראש הישיבה שכן נהגו באלגריבה (ברובע הקטן) וכ”כ ר’ יחזקאל מאזוז בספר “ים של שלמה” ושכן דעת ר’ חיים חורי ע”ש. וכן נהג הגר”ש חירארי אולם בגאבס ובתוניס הניחו להפך. ואם זה לא יספק את הקהל יעשו כרצונם, שאין בזה הכרח.