“האהלה” במלרע
בפשטות היה ראוי שיהיה מעיל כמו מצרימה, סדומה.
אבל לא מצאנו מעולם בתנ”ך מילה מלעיל רק בתנועה שלפני האחרונה ולא לפני תנועה ושוא נע או חטף. (ובלשון המדקדקים תנועה וחצי).
ואם זה יהיה מלעיל, הקורא מוכרח לעשות אחת משלוש שגיאות:
או שיעשה את ההטעמה באות ה’ שהיא חטף סגול, ואי אפשר להטעים בחטף שאז זה נהפך לצירי.
או שיעשה את האות ה’ בשוא נח.
או שיבלע אותה לגמרי. (אינו מוכרח ממש שיטעה אלא זה קשה לנגן כך, ומסתמא יטעה באחד מאלו).
אמנם מצינו מלעיל שיש אחריו תנועה וחצי ואפי’ שני תנועות, אבל זה במלעיל נסוג אחור שחצי המילה שאחר ההטעמה נופלת על המילה שאחריה. כמו “נערמו מים” וזה נשמע כמו נ-ערמומים. אבל האהלה זה בטעם מפסיק, ואינ נסמך על מילה אחרת.
וכן הוא בחומשים ישנים לפני כארבע מאות שנה. וכן במקראות גדולות דפוס ווארשה לפני כמאה וחמשים שנה.
ואותה ההערה יש גם בפסוק “ולוט בא צוערה” שתיבה זו מלרע לפי האמור.
לתוספת הרחבה בזה עי’ אור תורה תמוז תשס”ו סי’ קח בתשובת מרן ראש הישיבה זצ”ל.
