הרב אלחנן מאדאר

א.  כגודל הקדושה כן גודל הסטרא אחרא שנלחמת באדם, ומאחר שהגיע למקום גבוה מאד דווקא שם חיכתה לו הסט”א והיה נדמה לו שיש שתי רשויות כמבואר בגמרא שם. ולכן הזהירו הרבה בספרים שלא ללמוד קבלה וכיוצ”ב מי שלא ראוי מאחר שיכול לטעות בהבנה של הדברים ולהגיע לכפירה. ומרן רה”י זצוק”ל אמר שיש בדורנו “מקובלים” שהם בגדר “כופרים” ב”מ מחר שלא מבינים נכון את הקבלה.

ב. הוא רצה להבין את התורה בבחינת “חכמה” כי בתורה יש חכמה עצומה, ובזמנם אפילו הגויים והקראים והכותים וכדו’ למדו תנ”ך על מנת להבין אותו כראוי מרוב החכמה שבו.

ג. כבר אמרו חז”ל שנתנו לו אפשרות, רק השמיעו לו שהוא לא יוכל, מה שלא היה אמת וזה משום “הבא ליטמא פותחין לו”.

עי’ במג”א סי’ תצג סק”א שאין לעשות ריקודים ומחולות בימים אלו. וכן מוסכם בכל ישראל.

א. לכאורה הוא בכלל מ”ש חז”ל התכלת אינו מעכב את הלבן. ומ”מ נכון שיעשה השתדלות להשיג בהקדם.

ב. מבטא האותיות לא שייך למנהגים. כל מי שיש ביכולתו עליו לעשות כל טצדקי לבטא נכון את כל האותיות כפי האמת בלא קשר למנהג אבותיו. וכבר ידוע שבזמננו הרבה אשכנזים חזרו לבטא ח’ וע’ בהגייה הנכונה. (רוב הספרדים בחו”ל היו מבטאים את כל האותיות בהגייה הנכונה, למעט אותיות בודדות, ועכ”פ אין שייך בזה שום חשש ואדרבא מי שלא מבטא הרי הוא עוזב את מנהג אבותיו המקורי.)

הנכון כמו שהערת לה. ומ”מ מאחר שאין מזה תועלת ואדרבא מגע למצבים לא נעימים, קיימא לן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ומוטב שיהיו שוגגים (באופן מסוים) ולא מזידים. וההי”ב. ולהתפלל לה’ שהדברים יפעלו בליבה.