הרב יצחק

אינני יודע באיזה עלון, ושמא כוונתך שבמציאות הוושט מאחורי הקנה ולא כפירוש רשב”ם בפסחים (קח ע”א) אלא כרש”י. ותמצא כל זה בספר ה’ נסי (ח”ב תשובה ל”א)

מזה שכתוב שישמע בשבת בשחרית, מובן שמדובר שטעה שיום חול. ופשוט.

מיהו דווקא בהלכה זו שדילג פסוק אל בוקרא בטעות או שינה משמעות אין הבדל בין חול לשבת.

מעיקר הדין מותר. אמנם דעת מרן ראש הישיבה לנהוג כמנהג מרן החיד”א בספר עבודת הקודש (יוסף בסדר) שלא לטעום כלום מתחילת הלימוד מלבד קפה ותה.

אין שאר פירות דומים ללימון כי מימיו אי אפשר לשתותן מרוב חמיצותן וצריך תיקון במים וסוכר ולכך כתב בב”י דלא חשיב משקה.

אך בשאר פירות אף שהם מעורבים עם מים מ”מ זה מפני צרכי מסחר אך את התרכיז אפשר לשתות בפני עצמו. א”כ חשיב משקה והוא מפרק בשבת.

ומ”ש הרמב”ם שתפוחים מותר לסחוט כי בזמנו לא הייתה רגילות לסחוט תפוחים ולשתות.

ולעצם הדבר, אינו ברור שהרי עינינו הרואות שיש הרבה מקומות שמוכרים מי פירות סחוטים במקום.

אוכל שנתבשל על ידי מחלל שבת (אבל לא בושל בשבת) מותר.

המחבת בשרית. ומאכל פרווה שנתבשל בה מותר לאוכלו עם חלב. אך אין לבשל בה לכתחילה פרווה על מנת לאוכלו עם חלב. ויש מקילים אף לכתחילה.

אחינו האשכנזים קוראים אפיקומן האות מ’ בקמץ. אולם אנחנו קוראים האות מ’ בסגול או חיריק. והטעם שהוא מלשון “אפיקו מיני” ופירושו הוציאו והביאו מיני מתיקה קודם קרבן הפסח כדעת שמואל בגמרא (פסחים קיט ע”ב) עי’ למרן ראש הישיבה זצוק”ל בספר ה’ נסי (ח”ב סי’ מב) באורך.

לכבוד הרב יונה כהן נר”ו שלום וברכה. בזמנו מרן זצוק”ל למד עם כיתתו עמוד לשבוע בגפ”ת מטה מעלה. ובנוסף מהרש”א ועוד.

ישנו יסוד חשוב בעיון, שכל דבר בסוגיא צריך להיות מוכרח מהיסוד. (כגון מדוע הקשו מהברייתא ולא מהמשנה, מדוע הוסיף האמורא עוד מילה, מדוע פירש רש”י כך, איך יבארו התוס’ את המשך הגמ’ לשיטתם ועוד. ובדרך זו בנויים המהרש”א, מהרש”ל, המש”ך והרש”ש ועוד)

לגבי ההלכה, מרן אמר בדרשה קודם ידע לעיין טוב בגפ”ת ואח”כ יתנסה בכתיבת תשובות.

ועי’ עוד בספר דרכי העיון בסופו בנושא ההלכה שהרחיב בזה.

ואפשר לצפות בשיעורי העיון באתר הישיבה.

בקישור הבא

https://ykr.org.il/series/1376/