שאל את הרב

לפי הפשט ודאי שהפיסוק שעשיתם הוא הנכון, והטעם שעושים פסיק אחרי יתברך הוא ע”פ מה שפסק מרן בשו”ע (סי’ נו ס”ג) שאסור להפריד בין עלמיא ליתברך. והוא ע”פ הקבלה כמבואר בב”י. (ויש אומרים שגם על פי הקבלה צריך לעצור לאחר עלמיא, עי’ עוד יוסף חי פרשת ויחי אות יב)

אין הבדל רק ו’ דגושה עושים אותה בחזקה ככל דגש חזק. ולא הבנתי כוונתכם שיש שתי גירסאות של האות, לא ידוע לי על זה.

איני זוכר מישהו שהתייחס לזה, ונחזי אנן, הרי רוב המפרשים ביארו שהיא ה’ השאלה, ולהלכה כרבים. ובפרט שאם נאמר בסגול ישמע שאלה לפי הסוברים כן, ואם נאמר בקמץ לא ישמע שאלה לכל הדעות.

צריך להוסיף לדברי הרב העונה הקודם מלעיל  וגם בהפסקה,  אבל ובואי תימן אינו בהפסקה.

יש אולי כמה כללים בזה אבל גם הם לא דנים בכל האופנים.

איש אלוהים פירושו איש של אלהים. התנא האלהי (בפתח) משמעותו התנא שהוא אלהי (אלהים שלי) ב”מ.

אין בזה שינוי משמעות.

יש כללי דקדוק בסיסיים נמצאים בספר דקדוקי אביע”ה בתחילתו ומסוברים היטב, וכן יש שיעורים באתר של הישיבה. כמובן יש עוד מה ללמוד אבל קודם יש לדעת היטב כללים אלו, ואח”כ להתקדם

עד כמה שידוע לי הג’ הרפויה היא בדיוק כמו הר’ המקובלת היום. ולגבי הבעיה כאשר היא נסמכת לר’ למי שאינו יודע לבטא, זכורני שמרן זצ”ל אמר בישיבה שכאשר הג’ הרפויה סמוכה לר’ יש לבטא אותה כג’ דגושה.

השוא שלפניה היא שווא נח ובכל זאת הכ’ רפויה, והיא אחד מרבים מהיוצאים מהכלל. והטעם לזה כי זה חלק מהמלה שלכם ושם היא רפויה.