שאל את הרב

מנהג מז”ק הגאון אי”מ זצ”ל היה לברך במוצאי יו”כ, וכן נהגו בישיבה עד השנים האחרונות. ולפני מספר שנים, שינה מרן ראש הישיבה זצ”ל מנהגו בזה משום מעשה שהיה, והסכימה דעתו דעת עליון למנהג השני, ודיבר על זה בשיעוריו.

הכוכבית מסמלת שאם ירצו בקריאת התורה לעצור שם (כגון שיש שבת חתן ורוצים להעלות עוד עולים, מבלי לחזור על הקריאה) יכולים. ובמהדורות אחרות כתבו זאת בעמוד השער (כמדומה)

יש בזה הרבה מנהגים. וכמדומה כשהיינו עולים לציון קדשו של מר זקני הרה”ג איש מצליח זצ”ל בראשות מרן רה”י זצ”ל ויבדל לחיים מורנו רה”י מוהרי”ץ שליט”א, היו מחלקים הספר תהלים בין כולם ואומרים מכתם לדוד וקדיש יהא שלמא, ואח”כ יש מעלין וקדיש על ישראל והשכבה, ואח”כ תפילה על מצבת הצדיק מלשון חכמים (ונדפס בתהלים איש מצליח).

אבל בספר “המאיר לחיים” של הרב הראשי לתוניסיה הגאון ר’ חיים ביתאן שליט”א (ח”ז סי’ סז ה”ד) כתב שנוהגים לומר שבעה מזמורים: לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל. ואח”כ מפרק קיט אותיות שם הנפטר ואותיות נשמה. והוא ע”פ ספר גשר החיים (ח”א פכ”ט אות א).

ובספר נאמן ביתי (הנהגות וד”ת בשם מרן רה”י זצ”ל, שכתב אחד האברכים ר’ דוד חיים דיין שליט”א) עמ’ 267 אות פ”ב כתב שכשעלה רה”י זצ”ל על קבר אשתו הרבנית, חילקו התהלים ואח”כ מפרק קיט פלונית בת פלונית (ומשמע גם תיבת בת וגם שם האם) ופעם אמר שם המשפחה ופעם לא, ואתיות קר”ע שט”ן וקדיש יהא שלמא ואח”כ יש מעלין וקדיש על ישראל עש”ב.

ואתה תבחר ותקרב.

הרואה ס”ת בחלום מורה על בן זכר (ס’ מנחת יהודה של גאון המקובל ר’ יהודה פתאיה זצ”ל סוף פרשת וישב). ולגבי הכובד אולי את בשמירת הריון? יה”ר שיהיה בסימן טוב והצלחה ותלדי בשעה טובה וולד של קיימא בריא בגופו ונפשו. כדאי לעשות פדיון נפש לך ולעובר, ולתת כל יום פרוטה לצדקה ולהתפלל שהכל יעבור בשלום בע”ה.

הרי”ש נקראת כמו בחולם (קמץ קטן), אולם מרן רה”י ע”ה הכ”מ כתב ששם זה מתאים יותר לבנים, ולבת עדיף רונית או רינה. (מקור נאמן ח”ג סי’ אלף תרס”א)

1. כאוּ (כאילו נוספה אל”ף), והיא תנועה קטנה.
2. ? (צריך לשמוע מפי בקי ולהבין).
3. כשאר האותיות (דהיינו שהאות נשמעת כפולה).
4. הרי”ש בשווא נח, ומבטאים שני ריש”ין.
5. נע.
6. כאילו אין ניקוד.
7. א’. אם ברור לו שלא יתחלף בזי”ן וסמ”ך, מצווה וחובה לדייק.

ב. כוונתך לחטף-פתח, וכמנהג ג’רבא. ומרן ראש הישיבה זצ”ל הכ”מ היה מורה שאפשר לכל העדות לבטא כן.

ג. ד. ה. זה מנהג תימן (כמדומה), ואצלנו לא נהגו כן רק במילים מסוימות, ומרן זצ”ל הכ”מ היה אומר שלא להוסיף על המילים שנמסרו לנו.

ו. אם ידקדק שלא ייהפך לחולם, מצווה לדייק בזה, ולכל הפחות בשם ה’ ב”ה. ואם עלול להישמע כחולם, יניח המנהג על כנו.

ואין הבדל בכל זה בין יחיד לרבים, רק שברבים צריך לשים לב שיהיה מיומן ורגיל, שלא יהיה נלעג בפי הבריות. וגם צריך להזהר שלא תגרם מחלוקת.

מרן ראש הישיבה זצ”ל הכ”מ היה אומר שלא כדאי לחדש שמות שמתחילים ב”לי”, אפשר לקרוא יהודית (לכבוד חנוכה), או הודיה (להודות לה’ על הנס).

1. יש כמה וכמה דעות מהו סדר כתיבת השבטים באבני החושן. והסדר הנ”ל מובא בגמרא מסכת סוטה (דף לו סוע”א) שדעת רבי חנינא בן גמליאל שכך היו השבטים סדורים באבני האפוד. ע”ש. ואע”פ שלא מצאתי מי שכתב כן באבני החושן מ”מ יש לו סמך.
2. תוקפו כמו כל ספרי הסגולות ומעתיק כל הנמצא כתוב מספרים מקובלים וידועים, ולא נחית לברר כל דבר ודבר כי אי אפשר לבדוק הכל, ביחוד בימיהם.

רק השם נריה מהתנ”ך, ולענ”ד הכי טוב נריה, שהוא שם אביו של ברוך בן נריה (תלמיד ירמיהו הנביא) והיה נביא בעצמו לדעת רש”י במגילה (יד ע”א בד”ה נבואה).

גם עילאי שם טוב ונמצא בגמ’ בכמה מקומות ושיעלה מעלה מעלה, רק יותר נכון אלעאי כשם אביו של ר’ יהודה בר אלעאי (כ”כ מרן זצוק”ל הכ”מ במקור נאמן ח”ג סימן אלף תרנ”ח ואלף תשמ”ג). אלרואי זה שמו של דוד אלרואי מלפני 800 שנה, שסופו לא היה כלכך טוב כיוע. גם לא כדאי להשתמש (לכתחילה) בשמות חדשים שיש בהם א-ל ואם קראו צריך להקפיד שיהיה תמיד במילה אחת, כמו שכתבת. (כ”כ מרן ע”ה הכ”מ שם בסימן אלף תקפ”ד).

שמים אותם מתחת למזרון (תחת מקום הכר)(וזה סגולה לפחד בלילות וחלמות רעים (כה”חסימן תרס”ד אות ס’)