שאל את הרב

סינון אפס

רבנים

נושאים

עבור לשאלה מספר:

מאגר שו"ת (סה"כ 17737 שאלות)
המעניינים
אחרונים
הנצפים ביותר

מה מברכים על פירות יבשים הנמכרים כיום

זו טענת הגאון ר’ יעקב יוסף זצ”ל. וידי”נ הרה”ג ר’ אביה חדוק נר”ו באו”ת (שבט תשפ”ד סי’ נג) הביא שכן כתבו עוד כמה גדולים, וכן נכון לנהוג.

ולעומתם ראיתי לפני מספר חודשים בילקוט יוסף הלכות ברכות סוף כרך ג’ (מהדורת תשפ”ה) שהשיב על זה, שבוודאי האוכל את הפירות המיובשים דעתו על הויטמינים שלהם ולא רק על הטעם, ולכן יש לברך עליהם העץ. ע”ש. (וכעת אינו מצוי לפני ואקוה שאיני טועה). ולענ”ד זוהי טענה מוזרה, כי באמת מי חושב על הויטמינים וכמה ויטמינים בכלל יש באותם פירות מסוכרים?

ולמעשה מנהג העולם לברך על הפירות הנ”ל העץ (או האדמה לפי הענין), יש לו על מה שיסמוך, מאחר ובאמת לא שיקר בברכתו, והפרי שלפניו מוצאו מן העץ או מן האדמה, (וזה אף להחולקים על המג”א סי’ רו ושלא כמו שחשש באו”ת הנ”ל שגם בדיעבד לא יצא דהו”ל כפרי שלא נגמר תיקונו, ולענ”ד זה אינו. ואכמ”ל). ובפרט שאיננו בטוחים שבאמת הוציאו מהם את כל טעמם המקורי, ויתכן שזה תלוי בסוגי הפירות וסוגי העיבוד (לדוג’, גם מיץ ענבים מוסיפים לו סולפיט בדיוק כמו פירות מסוכרים, ולמרות זאת אין טעמו אובד. וצריך לדעת המציאות בעניינינו בצורה מדוייקת מבלי להסתמך על שמועות כאלו)

ולכן נראה לי שהנכון להניח המנהג על חזקתו לברך עליהם ברכת הפרי וא”צ לחדש ולבלבל את הציבור

השתלת שיער בימי ספירת העומר

מסתבר שכוונת השואל לחשוש מפני שבעת ההשתלה מגלחים את כל השערות. ולמעשה נראה שאם מניעת ההשתלה בימי העומר תגרור אחריה דחיית ההשתלה בזמן רב וכו’, יש לדון זה כעין מסתפר  לרפואה שמותר אף באבילות חדשה (עי’ חזו”ע אבלות ח”ב עמ’ רפט), וכל שכן במנהג זה. וע”ע מה שכתבתי במחקרי ארץ ח”ד (סימן א’ אות א’).

בית יהודה

הטעם מפורש בלשון הרב בית יהודה שלא יכלה ללקט “מפני הטורח”, כי פירורי חלב דקים בחמאה סמיכה אע”פ שהם ניכרים למעיין מ”מ קשה ללקטם היטב.

הסיק תנור בעצי עבודה זרה

לצערי איני יכול להשיב על זה כדבעי, כי הסוגיא עמוקה וארוכה, ואין הפנאי מסכים. אולם יש ליתן הדעת לכמה נקודות:

א.      מה שהעתיק כת”ר לשון הש”ע בפשיטות: “ואפה בו את הפת בעוד שהאבוקה כנגדו”, באמת זו תוספת הרמ”א על דברי מרן. אבל מפשט לשון מרן משמע דאף בלא אבוקה כנגדו אוסר, וכפי שדייק כת”ר גם מלשונו בסוף הסעיף.

ב.      האחרונים (הש”ך הט”ז והגר”א ועוד) האריכו מאד על דברי הרמ”א הללו, ונראה לפו”ר שמסקנתם שבע”ז יש להחמיר אף בעצים לוחשות ואין היתר אלא בגרף.

מצה עשירה

איני מכניס ראשי בין הרים גבוהים,
אולם מרן ראש הישיבה זצ”ל, אף על פי שבספרו ארים נסי חלק ב’ כתב ליישב דברי מרן הרב עובדיה, למעשה הורה ששומר נפשו ירחק מאכילת העוגיות האלו בפסח, ויאכל אותם לפני פסח או אח”כ.

ספק ספיקא

אחרי שאמרנו שמא במיעוט בתרא, איך אפשר להמשיך ולומר ואת”ל שלא במיעוט בתרא (אלא בקמא או במפרקת), שהרי באמירת “ואת”ל” צריכים להכנס יותר בחשש איסור ולהתירו אח”כ, וכאן לא נכנסו כלום לאיסור. ואחר שכתבנו את החשש הקרוב ביותר לאיסור (מיעוט בתרא) איזה ספק נוסף יתיר מציאות יותר קרובה לאיסור ממנו? ואולי לא הבנתי את שאלת כת”ר. אולי אם יבאר יותר אחזור לעיין בזה בלי נדר.

ספק על אתרוג אם הוא מורכב.

המראה אינו קבוע כי אם ירכיבו אתרוג תימני באתרוג ירושלמי, יתכן ויישאר בו מראה תימני מושלם (וכמו שכתבו האחרונים שאין לסמוך על סימני מורכב בימינו).
אבל היות וכאן מדובר בעדות של אנשים שומרי תורה ומצוות על התרוג, נראה שאכן אין לטיל ספק בדבר.

שמיעת תקיעת שופר של חסידי חב"ד

לא שמעתי מעולם.

ההלכה שציינת מוסכמת ומוזכרת גם בש”ע הגר”ז. אבל אי אפשר לפסול מנהג של עדה שלמה ע”פ מקורר חיצוני (כמוני) בלי להתחקות עם הבקיאים שלהם על שורש המנהג

שלש פסיעות לאחר קדיש תתקבל שלאחר הסליחות

לא צריך

אמירת נוסח "אראלי מעלה" בסליחות

אפשר לומר גם מה שאומר החזן וגם מה שעונים הקהל

+ טען עוד
לא מצאת את התשובה?
שלח שאלה לרב

דילוג לתוכן