ביאור דבריו, דהגם דקבעה התורה דטעם כעיקר, אינו אלא באופן שעל ידי זה הוא ניכר, אבל אם עם כל זה לא ניכר, לא יהיה גרוע מגוף האיסור ממש דבטל חד בתרי. וכן מבואר בפרי מגדים (כמדומה בפתיחה להלכות תערובות) דטעימת האיסור היא הכרתו (והוצרכה התורה ללמדנו דטעם כעיקר דאורייתא, כדי שלא נאמר דטעם לאו כלום הוא, וכמו חזותא דלאו מלתא היא), אבל כשאינו ניכר לנו הרי זה בטל.