הרב יצחק מאזוז – חליבת בהמה בשבת, וגבינות שנעשו בשבת // סימן שה סעיפים כ’ – כב

חליבה ע”י גוי

מותר לומר לגוי לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים שהחלב מצערה,

והחלב אסור בו ביום. משום משקין שזבו מפירות העומדים לסחיטה דקי”ל בסימן ש”כ ס”א דאסורין והא נמי להא דמיא.

וי”א שצריך לקנותו מן הגוי בדבר מועט, שלא יהא נראה כחולב לצורך ישראל.

סוברים שאמירה לחלוב לא הותר כלל, רק כשהא”י חולב לצורך עצמו, והישראל קונה אחר השבת ממנו בדבר מועט

משנה ברורה וחזון עובדיה: מנהג העולם להקל כסברא הראשונה, שמשום צער בע”ח התירו אמירה לגוי לחלוב בין לגוי מן השוק, ובין לשפחות שנשכרות לכל השנה למלאכתו, ואין למחות בידם.

ומ”מ טוב שיחלוב הגוי לתוך אוכל, משום שבות דשבות [מ”א].

כף החיים ומנוחת אהבה: לכתחלה יש להחמיר לקנות מהגוי.

חליבה ע”י יהודי

במקום שאין גוי, כיון שיש צער לבהמה אם לא יחלבו בשבת, מותר ליהודי לחלוב באופן שהחלב הולך לאיבוד, כגון שנשפך על הקרקע או לכלי שיש בו חומר פוגם טעם, שכיון שאין בזה איסור רק מדרבנן, מותר במקום צער בעלי חיים.

חליבה במכונה חשמלית

בזמננו חולבים ע”י מכונה חשמלית, ומותר ליהודי לחבר את הצינורות לגוף הבהמה, בתנאי שהטיפות הראשונות ילכו לאיבוד, ונמצא שאין כאן רק איסור דרבנן, ולאחר מכן יכול לתת כלי לקבל את החלב. (וכ”פ בחזון עובדיה שבת ח”ד).

והחזון איש (סי’ לח אות ד’) אסר בזה.

וכן פסק במנוחת אהבה (ח”ב פ”ו סי”ט), וכתב פתרון שיערוך שעון שבת, שאחר כמה שניות מתחלת פעולת החליבה, יספיק זרם החשמל לשניות מועטות, באופן ןבהואקום לא יפסיק ויישאר עדיין מחובר לגוף הבהמה, ומכל מקום אין פעולת החליבה ממשיכה מחמת חיבורו.

חליבה לתוך אוכל

כתב הרמב”ם החולב לתוך כלי חייב, לתוך אוכל פטור ואסור מדרבנן.

יש ראשונים המתירים לחלוב בשבת לתוך אוכל, ובחזון עובדיה כתב שהמקילים יש להם על מה לסמוך.

מגן אברהם: החלב אסור אפילו חולב לתוך אוכל, כיון שהבהמה אינה ראויה לאכילה הוי מוקצה.

גבינות שנעשו בשבת ע”י גוי

גבינות שעושות השפחות מעצמן מחלב של ישראל, מותר כיון שאינו אומר להן שיעשו.

היינו דמסתמא עושה על דעת עצמה.

האחרונים השיגו ע”ז, שכיון שנוטלת החלב של ישראל ורואה הישראל ושותק, מסתמא אדעתא דישראל קעבדה שיודעת שניחא ליה בזה, ואפילו אם היתה עושה זה אח”כ בבית גוי, מחוייב למחות בידה. וכ”ש שהיא עושה זה בבית ישראל.

כמה אחרונים ביארו שכונת השו”ע הוא רק אם עשתה לפעמים דרך מקרה, שמותר אחר השבת ליהנות מהם, אבל אם היא עושה כן תמיד מחוייב למחות.

המראת אווזות ע”י גוי

מותר לומר לגוי להמרות האווזות שהורגלו כבר בהמראה, ואין יכולין שוב לאכול בעצמן, מותר משום צער בעלי חיים.

אבל אין מותר רק פעם אחת ביום, שיותר מכך אין צער בע”ח. תשובת רמ”א.

ומשמע שם שאם אין גוי, מותר להמרות ע”י יהודי. ואע”פ שנתבאר לקמן (סימן שכד ס”ט) שאסור להמרות האווזות בשבת, כאן שאין יכולין לאכול בעצמן, מותר משום צער בע”ח.

וטוב לעשות ע”י קטן.

כן כתב המשנ”ב כאן, אך המשנה ברורה לקמן (סימן שכד ס”ק כז) סיים לאסור ע”י יהודי.