עצרת זיכרון לכבודם של נשיא הישיבה מרן מאור ישראל רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל, מורנו הגאון הגדול הרב משה הלוי זצוק”ל, ומורנו הגאון הגדול הרב נסים ארביב זצוק”ל תשפ”ז

ביום רביעי י’ חשון נערכה בישיבת ״כסא רחמים״ עצרת התעוררות ואזכרה לעילוי נשמתם של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק״ל, הרב משה לוי זצ״ל והרב ניסים ארביב זצ״ל, ששלושתם נפטרו בחודש חשוון.

תחילה עלו לבמה בחורי הישיבה המצוינים אשר נבחנו בעל פה על עשרות מסכתות מש”ס קודש. הם זכו לקבל תעודות הוקרה ומלגות עידוד מידיו של מורנו ראש הישיבה שליט״א.

דברי הראשון לציון הגאון הרב דוד יוסף שליט״א עסקו בכבוד שבין תלמידי חכמים. הוא סיפר שזו כבר מסורת שהוא בא לכאן ביום הסתלקותו של הרב משה לוי, לפני 26 שנה, ושזו השנה השנייה שהאזכרה נערכת גם לאחר הסתלקותו של מרן ראש הישיבה, הגאון רבי מאיר מאזוז זצ״ל.

הרב ביאר את  הפסוק ״את והב בסופה״, שעליו אמרו חז״ל שגם תלמידי חכמים הנלחמים במלחמתה של תורה נעשים בסופו של דבר אוהבים זה את זה. את הנושא ביאר דרך סוגיית קושר ומתיר בהלכות שבת, והציג את שיטת הריף והרמב״ם מול שיטת רש״י והרא”ש, ואת מחלוקתם של הרב משה לוי ומרן בדברי היראים.הרב חידש  שבסוף ימיו אביו מרן חזר בו  והסכים לדברי הרב משה לוי, למרות שהייתה לו עליהם קושיה, ובכך הראה כמה העריך אותו: ״אבא היה אוהב אותו בלב ונפש״. הרב דוד עצמו, כך אמר, נוטה להחמיר, וביקש מהקהל שיוכיחו אותו אם הוא טועה.

מכאן עבר למסר המרכזי של דבריו: ״אפשר לחלוק, להתווכח, אבל באהבה אמיתית, לא מן השפה ולחוץ״. הוא סיפר שאביו מרן, היה קם בפני כל תלמיד חכם גם בזקנתו,

וכן סיפר שפעם מרן הורה לו ללכת ולבקש מחילה מחכם בן ציון אבא שאול זצ״ל לאחר שכתב נגד דבריו, אף שכתב בדרך ארץ ובכבוד. כשהגיע השתומם החכם ואמר לו שאין צורך, שהרי כתב בכבוד. ״אנחנו אוהבים תלמידי חכמים, אנחנו מכבדים תלמידי חכמים״, אמר. ״ביזיון תלמידי חכמים זה לא דרכו של אבא״.

בסיום דבריו הפליג בשבחי הגאון הרב משה לוי, שנפטר צעיר, ואמר שספריו נלמדים בכל מקום, בארגנטינה, בברזיל ובכל בית מדרש. הוא ברך את מרן ראש הישיבה שליט”א ״שירווה נחת״,

הרב חתם את דבריו בקריאה של חיבה לבחורי הישיבה:

“אני מסיים בברכה למרן ראש הישיבה שירווה נחת. זה הנחת האמיתית. כשהוא רואה את התלמידים, הוא יודע מה זה איכות. והוא רואה ספרים כאלו והוא רואה איך הבחורים לומדים ואיך מתקדמים פה – זה נחת אמיתית, והוא ראוי שאתם תעשו לו נחת.

אתם צריכים ללמוד, זה נקרא גם לשם שמיים, ללמוד כדי שלראש הישיבה יהיה נחת מכם. ובעזרת השם ימשיך להנהיג את הישיבה עוד הרבה שנים בבריאות עד גואל צדק, אמן כן יהי רצון.”

 מעבר לגדלותו העצומה בתורה הייתה גדולתו במידות. הוא לא רק העמיד תלמידים הרבה, אלא ״עשה דבר מעמיד״: לימד אותם לעמוד על האמת, להבין את הדברים כפשוטם, ולדעת להסביר גם לצד השני.

״וכשהרב דיבר על תורה, הוא דיבר ממעמקי ליבו, וראית את זה״, סיפר, ולכן נטבע בתלמידים חותם שנים רבות, ״מתיקות של תורה״. הוא תיאר את שקידתו של הרב, שמסר שיעורים שלוש שעות בבוקר ושיעורים נוספים בערב, ואת שיעוריו לבעלי בתים שנדפסו בספר ״משה ידבר״.

​

במוקד דבריו עמדה השאלה מה היה סוד גדלותו של הרב, ותשובתו היא שהסוד שייך לכל אחד: ״רצון הוא דבר ששייך לכולנו״. לדבריו, הרב העיד שהכל תלוי ברצון, ומי שרוצה באמת זוכה לסייעתא דשמיא. הוא סיפר שהרב לא בזבז רגע, ועל דייקנות הלכתית עד כדי כך שכתב לחברת החשמל מכתב ארוך על איסור ריבית בגלל סכום קטן. עוד סיפר שכאשר הרב היה כותב חידוש, היה מכבה את האור ומתקיף את סברתו בעצמו, ורק לאחר שנוכח שההתקפות אינן מחזיקות מים כתב את ההלכה.

הוא הדגיש גם את אהבת האמת של הרב. כשתיקן אותו פעם בהבנה בהלכה, גמגם הרב והודה מיד לאמת, ואחר כך עודד אותו להמשיך. ״היה אכפת לו לא רק מהתורה שלו אלא מהתורה של אחרים״, אמר, וסיפר איך דאג לו להיכנס לכולל בימי דוחק. בסיום קרא לבחורים: ״מי  שרוצה להיות כמו הרב, זה רק רצון״.

הגאון הרב אדיר כהן שליט״א, דיין בבית הדין ״משפט צדק״, ביקש להזכיר את שלושת הרבנים. תחילה דיבר על הרב ניסים ארביב זצ״ל, שהיה מוכר מאוד לתלמידי הישיבה ופחות לציבור הרחב, וצנוע מאוד. מי שלמד אצלו זוכר את דרכו: עיון פשוט וברור, שמתחתיו עומק רב של הלכה. הוא חי בין אנשים פשוטים ובני קהילתו, ״בפשטות ובשלווה״.

על מרן הרב עובדיה יוסף אמר כי עיקר כוחו היה בעומקה של ההלכה, יותר מכל הנפלאות שסופרו עליו. הוא סיפר שמרן עודד אותו בכתיבת ספריו, ואף שאל אותו על התקדמות החלק השני. על הרב משה לוי סיפר שגם בימיו האחרונים, כשהיה חלש וחולה, המשיך לעיין בספרים, ושולחנו היה מלא בספרים . לדבריו, הרב לא רק כתב את ההלכה אלא חי אותה. בסיום דבריו הדגיש הרב כי ההוראה למעשה נתונה בידי גדולי מורי ההוראה, ״ולא כל אחד יבנה במה לעצמו״,

בסיום המעמד הוענקו תעודות הוקרה מיוחדות לרבנים ולאברכים החשובים מחברי החיבור “הוראה ברורה” על הלכות יורה דעה. הראשון לציון שליט”א בירך בחמימות את חבורת האברכים עמלי התורה, שיזכו להמשיך להרביץ תורה, להורות את הדרך הישרה ולהפיץ מעיינותיהם חוצה.