ידועה שיטתו של הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א ושל רבני ישיבת כסא רחמים שליט"א, שיש ללמוד גמרא רק בשיטה של "אליבא דהלכתא", רק על מנת לדעת לפסוק הלכה, ולא להגיד סברות וחילוקים שאין להם השפעה על פסיקת ההלכה. רציתי לשאול, האם לפי הגישה שלכם, אפשר לטעון שגדולי ראשי ישיבות ליטא בדורות האחרונים, (שלא למדו כך ולא חידשו כך) כמו רבי חיים מבריסק, רבי שמעון שקופ, רבי ברוך ליבוביץ, ועוד, האם לשיטתכם ניתן לטעון שאותם גדולים טעו, או שחס ושלום לטעון שאותם גדולים טעו, וההנחייה שלכם מתייחסת רק לבחורי ישיבות צעירים ללמוד אך ורק אליבא דהלכתא, ולא לומר סברות שאין להם כל השלכה למעשה?