ראיתי מאמר של מרן ראש הישיבה שליט"א, בו הרב יוצא נגד כמה מנהגי חב"ד, ואחד מהם - המנהג שלא לישון בסוכה, והרב כותב שם בין השאר שההלכה לישון בסוכה היא "דינא דגמרא". ורציתי לשאול - הרי ההלכה שצריך לישון בסוכה אינה "דינא דגמרא", אלא "דינא דתורה", היינו - יש חיוב מן התורה לישון בסוכה, ומדוע הרב כתב בלשון "דינא דגמרא"? האם ניתן ללמוד מכאן שגם על חיוב מן התורה גם כן ניתן לומר בנוסח "דינא דגמרא"?
הגמרא מפרשת את התורה. ומה שאמר דינא דגמרא, רצונו לומר שאין זו חומרא או חסידות של דורות אחרונים שפעמים אפשר לפלפל בזה חילוקי מנהגים, אבל דינא דגמרא הוא דין מוסכם ומוחלט בלי להכנס לענין אם הוא מן התורה או מדברי חכמים. דע דפעמים רבות אין אנו יודעים דין תורה אלא אחר שהתבאר ופורש בגמרא כי אין לו הבנה אמיתית בתורה, כגון "ארבעים יכנו" ובאו חז"ל ופירשו ל"ט.
אין טעם ואין תועלת בויכוחים, רק יש להראות לו בספר חזון עובדיה ימים נוראים עמוד לד’ שכתב …אבל אם קורא אות ח’ כמו אות כ’ רפויה או אות ע’ כמו אות א’ ואות ק’ כמו כ’ דגושה אין ראוי למנותו ש”ץ.
יש כללי דקדוק בסיסיים נמצאים בספר דקדוקי אביע”ה בתחילתו ומסוברים היטב, וכן יש שיעורים באתר של הישיבה. כמובן יש עוד מה ללמוד אבל קודם יש לדעת היטב כללים אלו, ואח”כ להתקדם
עד כמה שידוע לי הג’ הרפויה היא בדיוק כמו הר’ המקובלת היום. ולגבי הבעיה כאשר היא נסמכת לר’ למי שאינו יודע לבטא, זכורני שמרן זצ”ל אמר בישיבה שכאשר הג’ הרפויה סמוכה לר’ יש לבטא אותה כג’ דגושה.
כל מילה שהיא מסתיימת באות ת’ שאינה שימוש כגון שירות, אות, טלית וכדו’ הראשונים החשיבו אותה בלשון זכר. (עי’ בספר נאמן ביתי משיעורי מרן ראש הישיבה זצ”ל עמ’ 76). ולכן המילה “אמת” אע”פ שהיא לשון נקבה מ”מ השתמשו בה גם בלשון זכר. וכמדומה שנפלה טעות בסוף השאלה וצ”ל בלשון “זכר”.
עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).
קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).
סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.
המנהג מוזר, ולא נמצא זכרו בספרי חכמי ג’רבא. ואדרבא ראיתי למרת זקנתי ע”ה (בתו של ראש רבני ג’רבא מרן רבינו רחמים חי חויתה הכהן זצ”ל) שהייתה עושה קידוש בגביע כרגיל.