כהן שרוצה לשאת גרושה

לכבוד בנימין היקר שלום וברכה.

ישנה מלחמה תמידית בכל יום לאורך ימים ושנים בין יצר הרע ליצר הטוב הנמצאים אצל כל אחד מאיתנו, וכל אחד מהם מנסה למשוך לכיוון שלו. לכל הם אדם יש אתה הנסיונות והנפילות שלו לפי דרגתו ומצבו. מי שחוזר בתשובה יש ליצר הרע שלו רצון עז להפיל אותו ולהחזירו להיכן שהיה לפני כן, כי הוא מרגיש שהפסיד במערכה העיקרית, והלקוח שהיה קבוע אצלו, זנח אותו ועבר לצד השני. ובנוסף הוא יודע גם כן שיש לו  פוטניצאל להפיל אותו שוב ושוב עד שירד מהדרך לגמרי, כי כבר היה בה וזה לא זר לו ואפשר בקלות יחסית להחזיר אותו לשם.

היצר הרע בוחר לו דרך להפיל כל אדם לפי מה שמתאים במיוחד בשבילו. הוא מכין תכנית עבודה התואמת לאדם לפי מה שהוא, בדומה למאמן אישי  וכדומה שבונים לאדם תכנית דיאטה או תכנית כלכלית וכד’ לפי התנאים והיכולת שלו. אצלך הוא בחר בשתי נקודות עיקריות כדי לגרום לך ליפול ולהשבר. א. שמירת העיניים ב. תפילה. ונסביר את הרעיון שלו.

שמירת העיניים וכל האיסורים הנלוים אליה זה האיסור שיש לו את התאווה הקשה ביותר במיוחד בדורות האחרונים, והיא גם זמינה מאד, בלי טירחה בלי מאמץ ובלי כסף. והאיסור לכשעצמו חמור ביותר המטמא את האדם ומוריד אותו לשאול תחתית וגורם לו לאטימות רוחנית ועוד חסרונות רבים.

וענין התפילה, היא מביאה לקרבת אלהים, קשר ישיר וחזר עם מלל מלכי המלכים בורא עולם איבנו הרחום והחנון והטוב, מי שיודע להתפלל , מבין ומרגיש שזה אחד התענוגים היותר גדולים שיש בעולם, ולכן הוא מכשיל אותך גם בזה, שתרגיש כל כך רחוק מה’ יתברך ולא תפנה אליו ולא תבקש ממנו ותהיה בטוח שגם הוא מתרחק ממך ולא רוצה אותך כלל.

זוהי התכנית האסטרטגית של היצר הרע, להפיל אותך באיסורים חמורים, ולמנוע את הדרך לתקן ואז להביא לידי ייאוש והרמת ידיים.

אתה אדם מאוד אמיתי וישר. אומר בפירוש את כל כשלונותיך, ולמבד זאת גם מודה שאינך יודע אם אתה מתחרט עליהם. וכאן יש תקוה גדולה, כי מי שיש לו ברוך ה’ את מידת האמת, הרבה יותר קל לו לנצח ולצלוח כל דבר, כי הרי אמת היא דרך התורה הקדושה כמו שאתה בוודאי יודע ומאמין. (חוץ מזמנים מסוימים שראית איזה דבר תועבה המנסה לקעקע את זה ממך, אבל מהר מאד אתה חוזר לידיעה האמיתית שלך, גם אם עדין מקוננים בך מחשבות והרהורים כאלו ואחרים.) הכח החזק של האמת הוא בלתי מנוצח. ביכלותו לעמוד כחומה בצורה מול כל ניסיון ואתגר ולנצח שוב ושוב. וגם אם הייתה איזו נפילה ואפילו קשה ואפילו נפילות רבות, בכח האמת לעצור ולחשב מסלול מחדש ולתקן את כל המעוות. רק צריך להשתמש בה בכל הכוח, להלחם רעיונית ולהבין שהנאות והתאוות הן בסך הכל לכמה רגעים ואז נגמרים נעלמים וגורמים לצער יותר ממה שהיה (כמו שאתה יודע ומרגיש מניסיון רב ומר.) והעונשים עליהם קשים ביותר. ומהצד השני, קיום התורה והמצוות וההקפדה על כל דבר, יש בו תענוג רוחני של שליטה ונצחון, וגם אם אתה אינך מרגיש , הרי בעולם הבא השכר הוא כלכך צעום שאי אפשר לתאר ולהבין. ובמיוחד בדברים שקשה לאדם לעשותם והוא בלכ זאת מתאמץ ומנסה בכל הכח.

תדע לך! יצר הרע הוא האויב המסוכן והאכזרי ביותר שיש, יותר מאיראן חיזבאללה וחמאס וכל האחרים גם יחד. הניסיונות הם כטבמי”ם עם חומר נפץ, התאוות הם טילים בליסטיים, והנפילות הם טילים עם ראש נפץ כימי. ככה צריך להתייחס לכל זה כי כשמבינים את האמת הזאת מסתכלים אחרת על כל ניסיון ותאווה. זה לא עוד איזה הנאה או תענוג, זה סם המוות, זה הורס , זה פוגע וזה נורא ואיום. וממילא עושים את הכל שלא לתת לו להחדיר לנו את החומר המסוכן הזה. כמובן שאם מחזיקים בזמינות טלפון “בעייתי” או מחשב שיש בו את כל הדברים הרעים , אזי הסכנה גדולה יותר כי קל ליפול ולהכשל. חייבים להתנתק מכל הדברים ההרסניים והנוראים האלה.

ועם  כל זאת, חייבים לדעת דבר ברור מעל כל ספק , כל הרהור תשובה חשוב מאד. כל הצלחה והתאפקות מעלתה גדולה. וגם במצבים גרועים יותר משלך, ה’ יתברך מוכן לקבל בתשובה ואפילו ממתין ומצפה מתי הבן היקר והאהוב שלי יחזור אלי. וכמו שאומרים בתפילה ברוך אתה ה’ הרוצה בתשובה. גם תשובה חלקית יש לה מעלה מסוימת אל תתייאש! תמשיך לנסות לנסות בכל זמן ובכל מצב. ואתה תנצח!

ולסיום, לגבי התפילה, אחד הדברים החשובים שבה הוא לבקש מה’ שיעזור לך, לצאת מהספיקות והבלבולים, לא ליפול ולהתייאש, לעמוד חזק מול הנסיונות, להחליש את עוצמת התאוות להתחבר ולאהוב את התורה והמצוות ולהתענג בהם ולמצוא בהם סיפוק רגשי מלא מלא עד שלא יהיה צורך בשום דבר אחר.

כשאתה מתפלל תרגיש ותדמיין את הדבר האמיתי ה’ מקשיב לי, ה’ מחכה לי, ה’ שמח בתפילתי ורוצה לעזור לי. בהצלחה.

נ.ב במצבים כמו שלך צריך שיהיה לך מישהו שיעזור לך ויכוון אותך יותר, אם תרצה תוכל לפנות אליי. 052-7607918 אשמח לעזור.

החכמים שתיקנו לומר תחנון תיקנו לומר זאת כל השנה ולכן גם כשלא שייך לומר בכל זאת אומרים כי הם לא חילקו בין מתי שיש כפילות או לא. וכן דרכם כמובא הרבה בגמרא שלא חילקו חכמים בתקנתן.
אבל באמת אין זו כפילות כלל כי הרבה פעמים אדם לא כיון כראוי בסליחות ולפעמים אנו שוכחים דבר מסוים. ולרוב אדם רוצה להתוודות על דבר מסוים כמה פעמים כי אף לאחר הוידוי הראשון עדין מרגיש לא בסדר עם הקדוש ברוך הוא ומרגיש חרטה בלב ולכן רוצה לדבר עם הקדוש ברוך הוא על זה שוב. וקראתי פעם שצריך גם לעשות וידוי על הוידוי הראשון על זה שאת הוידוי הראשון לא אמר בכוונה ולכן אומר חטאנו וכו’ אשמנו בגדנו וכו’ היינו שחטאנו כשאמרנו מילים אלו אשמנו בגדנו וכו’ בלי כוונה.

תשובה זו נכתבה על ידי הבחור דור שבתאי מישיבתינו הקדושה.

בסעודת מצוה מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה (חזון עובדיה ארבע תעניות עמ’ קנ”א). וסעודת בר מצוה בזמנה היא סעודת מצוה, אך אם אינה בזמנה כל שמחנכים שם את הנער לדרוש הוי סעודת מצוה כמבואר בים של שלמה (ב”ק פ”ז סי’ ל”ז), וכל שכן אם עושים שם גם סיום מסכת.

כ”ה תמוז יוצא השנה ביום ראשון, ואפשר לעשות הבר מצוה בו ביום, דהיינו במוצ”ש (אך זה קשה מחמת שהשבת יוצאת מאוחר), או ביום ראשון ויתחילו עוד לפני השקיעה. ואין כדאי לדחות. אך גם אם נאלצים לדחות השמחה ביום, הוי סעודת מצוה כל שמחנכים שם את החתן לדרוש בדברי תורה, וכ”ש אם עושים סיום מסכת.

ולכן אף שעריכת “חינה” היא לצורך הנישואין, אין להקל ואפשר להקדימה. כי ימי בין המצרים נועדו לזכור את החורבן ולהתאבל עליו על ידי אמירת תיקון חצות ביום, ושאר דברים שנהגו ישראל, ואיך ישמחו ישירו וירקדו, והם ימי צער לכלל ישראל. ולכן יש להקדים את עריכת החינה, ואת הנישואין יעשו מיד אחרי ט’ באב. וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.

כמובן את הסגולה הטובה ביותר את עושה, להתפלל. וכמה שהתפילה תהיה מכל הלב, תעלה רמת הסגולה.
יש לקשור נעימות והרגשה טובה לכל עשיית המצוות, לא להלחיץ או להבהל חלילה, בפרט בשבת כדאי לתת כמה שיותר הרגשה טובה ונעימה, ועל ידי זה תגרם התקרבות בעז”ה.
כדאי מאוד להתייעץ עם ארגון הידברות ולהיות בקשר עם המדריכות שיש להם, הם עוסקים הרבה בנושאים אלו, ויכולים לעזור.

בהצלחה רבה.

להדליק נר ודאי אפשר.

וגם לעלות לקבר לא נראה שיש איזה עיכוב, וכן נהגו בתונס לעלות לקבר ביום השלישי של האבלות למרות שקרוב לוודאי שלא עשו מציבה עד לאחר שבעה ימים לפחות.

יה”ר שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו.

כתב הש”ע בסי’ קל”א סעי’ ד’ “נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבהכ”נ ביום מילה, ולא כשיש שם חתן. הגה: ודוקא שהמילה או החתן באותו ב”ה, אבל אם אין המילה בבהכ”נ, אף על פי שהיא בבהכ”נ האחרת, אומרים תחנון (פסקי מהרי”א סי’ פ”א); וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק, אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון; מה שאין כן בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פ”ה מה”ת) ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה”.

וכתב המשנ”ב בס”ק כ”א “ולא בבית החתן – היינו משעה שנכנס לחופה אבל מקודם אומרים ויש מקילין אף בשחרית [שלחן שלמה וכן משמע קצת מהגר”א]”. שכתב בביאור הגר”א “בחתן שא”א כו’. אף על פי שהחופה לאחר מנחה כמו בע”פ שהוא י”ט אף על פי ששחיטת פסחים אחר חצות מהרא”י”.

מכאן אם הולכים אחר התפילה ישר לחופה, נהגו שהציבור לא אומר וידוי, אמנם אם לא הולכים ישר לחופה אומרים הציבור וידוי.

בכל אופן אומר החתן וידוי הגדול, ביום החופה. כיון שביום זה נמחלים לו עוונתיו.

כשזאת הברירה היחידה, יש להחזיר לפחות בתורת תרומה.

עיין בשו”ת יחוה דעת (ח”א סימן נ”א) בשם הרב שיירי כנה”ג (א”ח סי’ קע”ד הג”ט אות ב’) שאפשר לומר למסובים “בשמחתכם” ואח”כ לברך ולשתות, כי גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. ע”ש. והוא הדין לאמירת “לחיים”. וכן אומרים “לחיים” בקידוש לפני ברכת בורא פרי הגפן. ויש מקור לזה בגמרא שבת דף ס”ז ע”ב (סוף פרק ששי).

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1092).}