ידוע לי מנהגינו לכסות גם הציציות, אבל איך צריך לכסותם, האם צריך לתחוב אותם במכנסים (אבל מְעל מכנסים הפנימיים)? ואם לא, מה הדין אם אינם נוגעים בשוקים (כגון שהמכנסים הפנימיים ארוך יותר)? או שעדיף להכניסם בכיס המכנסים, ולא נורא אם רואים קצת "הגדיל" יוצא מן החולצה להגיע עד הכיס?
מותר שהציציות יגעו בבשר אבל מעל המכנסיים הפנימים (ספר מקור נאמן סימן ל"ד). ואפשר גם בתוך כיס כתף הטלית, וכמו שנהגו מז"ק מרן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל (כפי ששמעתי) ותלמידו הגה"ק רבי מצליח מאזוז זצ"ל (עיין בשו"ת יצחק ירנן ח"א סי' ט"ו אות ח') והגאון רבי מכלוף עידאן (עיין בספר עומר טהרה עמוד 37) ועוד רבנים גדולים. וכך עדיף שלא יתגלו כלל אף בבית הכסא. ואם מניחם בכיס המכנסיים, הרי הם מגולים קצת, אך ודאי שאין בזה כל איסור.
נוסח ברכת הציצית בין בחוטים לבנים ובין בחוטי התכלת
ספר מקור נאמן ח”ב סי’ פג וז”ל: לא ישנה מהמנהג כיון שיש עוד טעמים לאמירת ציצית בשווא (עי’ בברכ”י סימן ח’ סק”ד בשם ר’ מנחם די לונזאנו שגם בזמן התכלת צ”ל בציצית בשוא והכוונה להתעטף בבגד עם ציצית אבל בפתח משמע שהציצית עצמה היא העיטוף וזה אינו שאין מתעטפים בחוטים אלא בבגד עכת”ד ודפח”ח ).
יש מחלוקת גדולה אם כל המוסיף גורע או שבוודאי העושה כהראב”ד יש לו על מי לסמוך. אבל לכתחילה נכון להורות כהרמב”ם עמוד היראה, ותפסת מועט תפסת, והאר”י ס”ל כוותיה. וכמ”ש מרן רה”י בירחון אור תורה (אד”ר תשע”א סימן פ”ו).
והנני מצרף מאמר אחד מתוך מאמרים רבים שעתידים לראות אור בקרוב בעה”ו.
לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א מסתבר מאוד שחלזון “ארגמון קהה קוצים” הוא התכלת, וראוי לעשות אותו. ומה שאבותינו לא נהגו כן מכיון שלא היה להם, ובודאי שאם היו מוצאים היו שמחים כמוצאי שלל רב לזכות במצוה זו.
ב. קושרים בתחילה שתי קשירות. לאחר מכן מסובבים בפתיל לבן פעם אחת ועוד שני סיבובים בתכלת, עושים רווח קטן ועוד שלשה סיבובים תכלת, עוד רווח ועוד אחד בתכלת. לאחר מכן שתי קשירות, ועוד פעם שמונה סיבובים מחולקים לשלשה שלשה ושנים בתכלת. לאחר מכן עוד שתי קשירות, ועוד פעם אחד עשר סיבובים מחולקים לשלשה. עוד שתי קשירות, ולאחריהם סיבוב אחד בתכלת ועוד שנים עשר סיבובים מחולקים לשלשה שלשה אבל האחרון בפתיל לבן ושוב שני קשירות.