תערובת נשים וגברים בטקס בבית הכנסת

אם אינו בולט, אפשר לכתחלה. אם בולט, אם עושה רק לבית או כלה, מותר. ואם הולכת עם כך, יש להמנע.

מנהגנו לא לפתוח שום ספר בפתיחת ההיכל עי’ בשו”ת בית נאמן ח”ג

עי’ בהערות איש מצליח על המשנ”ב (סי’ נה ס”ק נו בסוף הספר) שם העלו דלגבי תפילה בצבור אם מתפלל בשעה שהציבור מתפללים – יש בזה מחלוקת ראשונים. ובמסקנא כתבו שאם רוצה להתפלל בחדר סמוך – לכתחילה לא יעשה כן (שיש אומרים שאינה תפילה בציבור ממש. וגם מפסיד תפילה “בבית הכנסת”) אבל במקום צורך יש לסמוך על המקילים דמצטרף כל שרואים זה את זה. (עי משנ”ב שם ס”ק נב) וע”ע בהלכה ברורה שם (סעי’ מה ובהערה).

בסיכום כיון שבנידון שלפנינו יש צורך בדבר יש להקל רק אם יש עשרה בבית הכנסת אבל אם אין עשרה בפנים הבית כנסת אין להקל.

קול אשה שאינו מכיר ואפילו מכיר ואינו קול זמרה ויש צורך בעצם השיחה הדבר מותר. אבל כמובן “קול באשה ערווה” ואין שום היתר לנסות ליהנות מעצם הקול, וכל שיכול לדבר דווקא עם גבר בקלות יעשה כן. וכשנאלץ לדבר עם אשה הוא רק לתוכן העניין ולא לעצם הקול. וע”ע בגמרא (סנהדרין עה ע”א).

יש להקל במקום הצורך, מכיון שגם בת יש לה דין שומרת, כמו שכתבו בהוראה ברורה הנדפס מחדש (בבה”ל בסוה”ס סי’ כ”ב ס”ג) שכ”ד מרן הגרע”י זצ”ל ומרן ראש הישיבה שיבדל לחיים טובים. ואף שבלילה מבואר בדברי הרמ”א (שם ס”ה) שצריך שומר נוסף, מכל מקום בשעת הצורך יש להקל בזה, כמו שכתבו בשעה”צ שם (אות קפ”ד).

לא מובן כ”כ מה ההיתר שאשה תטפל בנער טיפול שלפי הנראה אינו כרוך בפיקוח נפש. ואולי יש איזה פרטים שאינם כתובים. עכ”פ ללכת עם אחיו יש בעיה של ייחוד לדעת מרן הש”ע (אה”ע סי’ כ”ב ס”ה).

אין בעיה לקחת אשה ברכב, באופן שאין איסור ייחוד, ובדרך כלל אין איסור ייחוד ברכב, אם החלונות לא אטומים ונוסעים בשעות סבירות (אם יש שאלה פרטית בנושא, תשלחו שוב).
לגבי הספק אם חוששים להכשיל, איני רואה בזה בעיה כי האשה תגיע ע”פ רוב גם בלעדיך, וההסעה רק מקילה לה יותר את הדרך. וגם באופן שלא תגיע בלא ההסעה, אינו עושה איסור ממש אלא הרואה עושה איסור, ועליו מוטלת האחריות לשמור על עיניו.
מה שיותר יש לחשוש אם הנהג עצמו נכשל מזה, ובזה באמת יש לדון.

בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.

לא מצאתי מפורש, אך מסתבר לאסור כמו שאסרו להתנאות בהם. ומכל מקום אפשר להקל בדוחק לתלמידי חכמים, על דרך שהתירו באכילה ושתיה (ש”ע סי’ קנ”א ס”א).

מה כוונת השאלה? ברור שכדאי להתפלל במקום בו מכבדים יותר את התפילה ואת ביהכנ”ס.