המדובר הוא על ירושלים “מקדש מלך עיר מלוכה” “לבשי בגדי תפארתך” שהם “עמי” כלומר עם ישראל הם בגדי תפארתה של ירושלים.

מצד הפיסוק של המשפט כבודו צודק, אך מצד המשקל של הפיוט המלה דתו מחוברת לחצי הראשון של המשפט, ולא רק מצד המנגינה, וזה מצוי מאוד בפיוטים שהמשפטים לא מקבילים למשקל, והמלה שמתחילה את המשפט הבא היא סיום של המשפט הקודם וכיו”ב.

עכ”פ אם יש בעיה של כפירה מתקנים את הדבר, ומתוך דבריכם נראה שיש כאן איזה כפירה, אם תוכלו לשלוח שוב ולבאר את כוונתכם.

יש שפירשו וקניניו אלו בניו עצמם שבניו של גוי רכושו וקניינו הם שהרי יכול הגוי למכור את בניו ואת בנותיו לעבדים ולשפחות ויש לו בהם קנין הגוף, וכפל הפייטן רב בניו אלו בניו הגדולים שהגיעו לגדולה וקניניו אלו בניו הקטנים על העץ תלית. [טעמא דקרא ובסידור תפלה למשה. וכיו”ב בקובץ ישורון חי”א עמ’ תפ”ה]. ויש שפירשו לשון הפייט רב בניו וקניניו על פי מה שאמרו בגמרא וכל זה איננו שווה לי מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקים על לבו. וק”ל.

תשובה נוספת על השאלה מהרב חנוך כהן שליט”א: בס’ אוצרותיהם של צדיקים (עמ’ ת”ב) תירץ בשם הרב שך זצ”ל שקניניו אול בניו ג”כ, והביא לזה ראיה שהבנים נקראים קנינו של האדם.

נשמח לראות את כתב היד.

ןמכל מקום נראה שדעת מרן שליט”א להגיה בכל אופן כדי שהלשון תהיה יותר מתוקנת (וכנראה מדבריו באור תורה שם שהגיה אע”פ שהוסיף תנועה אחת למשקל).

לגבי ההגהה “יהיה לו חומה נשגבה” באמת היא יותר מסתברת, בפרט שכבר בבית הבא אמר המשורר “יזכה לאחרית טובה”.

כרגע אין באפשרותינו להעביר את השאלה למרן שליט”א.

בצירי, כי אין זה מלת קישור אל הקטע הקודם כמובן למי שיתבונן בזה. וכוונת המשורר “לבקש סליחתך היום משכימים” – ה’ שאתה “אל מלך יושב על כסא רחמים”.

ע”פ הפסוק בשיר השירים “דומה דודי לצבי או לעופר האיילים”, והכוונה ליופי.

כל מקום לפי מנהגו. יש אומרים אותו לפני קס”ת ויש אחרי. אבל א”ץ לפתוח ההיכל (אולם גם אין איסור בכך).

וא”ץ לעמוד, אא”כ כולם עומדים אל ישב בין העומדים.

קושיתך קשה גם על ההמשך בגשמי הוד (ולא כתב הדר) – תהדר אדמה. אבל אין מקשים על הפייטן. העיקר שהוא שומר על אקרוסטיכון א' ב' ושהתוכן פשוט ומנגן.

הפיוט אינו נוגד את ההלכה, אלא כוונתו שבסה"כ בד' ימים, אנחנו "סובבי תורתך פעמים ארבעה" וביום החמישי לאחר שהקפנו בכל יום פעם אחת כעת אנחנו סובבים פעם חמישית. ובהושענא רבא מבואר בש"ע (סי' תרס"ד סוף סעיף א') שמקיפין 7 פעמים.

אולי צ"ל הלא נפת קום. ופירוש השורה השלישית שהלא מלת נפת תקום כמו שיפרש בשורה הרביעית, וכך זה חתום במאזנים, כלומר לפי המשקל של זפת ושפת, וחזק את תום – ר"ל יש לחזק את הדבר התמים והנכון, וכה הם נעצרים – כך מבטאים את הדוגמאות האלו.

לגבי מה שכתבתם שהחרוז לקוי, נראה לי שזה אינו נחשב לקוי אלא חרוז דל.

ולגבי מ"ש בשורה הרביעית רקיקי ביכורים, לא נראה לי לדקדק כולי האי, ולצורך החרוז הביא רקיקי ביכורים וכוונתו שאדם שם דבש על הרקיקים שלו. אם יש צורך להרחיב עוד, תשאלו שוב.