אכילת עוגיות "פפושדו" בפסח| משא ומתן באורך וברוחב| בפנים

– אין להם בד''ץ מפני שהקמח אינו שמור, והתנורים עבדו בחמץ כל השנה. בעבר היתה בעיה שהוסיפו לעוגיות הללו חומרי התפחה (אמוניום-בי-קרבונט) השנויים במחלוקת. אך שמעתי שבשנים האחרונות נמנעים מהכנסת החומרים הללו (והדבר טעון בירור נוסף אצל הגאון רבי אברהם יוסף, בעל ההכשר).
– אם אמת נכון הדבר שכיום לא מוסיפים את החומר הבעייתי, אזי מותר בשופי ולכתחילה – למי שאינו אוכל מצה שמורה – לאכול מהם. (והתנורים אחר שהכשירום, אינם מהווים בעיה אמיתית, רק חומרא בעלמא, כמבואר ביביע אומר חלק ט' סימן מ''ה, ובמחקרי ארץ חלק א' סימן מ''א).

לכבוד שאר בשרי רבי אייל חדאד נר''ו
זכיתי להכיר את סבך רבי שמואל עידאן זצ''ל, וגם אותך להבדיל בין החיים, ומדבריך ניכר חיפוש האמת ויראת השמים שבך. אשרי רבי שמואל שזה יצא מחלציו. ותודה רבה על ההערה.
לתועלת הרבים בחרתי להשיבך בפומבי, ומאחר שכוונתנו לשם שמים – אין לחשוש למחלוקת. אדרבא, ישוטטו רבים ותרבה הדעת.
לגופו של ענין, דעתו של הגאון הצדיק רבי מרדכי אליהו זצ''ל היתה ידועה לי מכבר, אך לא משמועות, אלא מתורתו שבכתב, בהסכמתו לספר ''מצה עשירה'' של הרב עידוא אלבה (העוסק כולו באיסור מצה עשירה עם חומרים מתפיחים), ומדברי הגר''מ אליהו שם עולות שתי סיבות לאסור: א. הרב כף החיים (סימן תס''ב אות א') הביא בשם כמה אחרונים אשכנזים וספרדים שירא שמים יחוש למאן דאמר שמי פירות מחמיצים כמים. ב. ביין שלנו מוסיפים אלכוהול אחר הבציר, ואלכוהול זה דינו כמים. וכן מוסיפים בו חומר משמר, ולאחרונה התגלה שמוסיפים חומר כימי מתפיח וכו'. עד כאן תוכן דבריו.
ועתה נבוא חשבון האם מפני זה אפשר לקרוא לעוגיות הללו ''חמץ גמור'' ולאסרם לאחר הפסח (כדין חמץ גמור שעבר עליו הפסח), ולאסור את אכילתם אף בערב פסח שלא לסייע בידי עוברי עבירה (כמו שכתב בהסכמה הנ''ל).
אודות הטעם הראשון – המעיין בדברי הכה''ח יראה שאחר המחילה רבה כל משמעות דבריו להיפך ממה שהוצג בשמו, שהביא שם שדעת רוב הפוסקים הראשונים ומרן שאינם מחמיצים כלל, אלא שהרב כנסת הגדולה העיד על אביו, וכן הרב שלחן גבוה העיד על רבו, שהיו נוהגים כמו שכתב הראנ''ח שירא שמים יחוש למאן דסבירא ליה דמחמיצים כמים, ויזהר מללוש בלי שימור וכו'. אבל בכל ערי ספרד לא נהגו לדקדק בזה כלל. ע''ש. הרי שלא מדובר אלא על יחידים שחששו לעצמם. ואין להפוך זה להוראה כללית לציבור. ומה גם שכפי המציאות שתוארה להלן (שפס היצור הוא 27 דקות) מסתבר מאוד שגם עם מים זה לא היה מחמיץ (שיעור חימוץ הוא 18 דקות ''בלא עסק''), וא''כ גם יראי שמים שרוצים לחשוש אינם צריכים להמנע.
והטעם השני שמוסיפים אלכוהול ודינו כמים – זו לא ידעתי מנין לו וכי מקורו של האלכוהול ממים? והמעיין בדברי הראשונים בסוגיא זו יראה שכל חומר שאינו מופק ממים, אפילו יוצא מעצים ואבנים – דינו כמי פירות, שאין מחמיצין אלא המים ותולדותיהן (עיין בהערות איש מצליח סימן תס''ב בארוכה). וגם בספר ''מצה עשירה'' הנ''ל, אע''פ שמחפש כל סיבה לאסור המצות הללו, הודה בפירוש שבאלכוהול אין שום חשש חימוץ, ואדרבא טבעו למנוע חימוץ (כעת חיפשתי מהר ולא מצאתי המקור המדוייק, אבל ברור לי שכתב כן). גם לגבי החומר המשמר – לאור האמור אין בו חשש, כי אינו מתולדות המים, ואף מוכנס קודם התסיסה (ובספר מצה עשירה עמוד 262 הודה גם בו שפעולתו הפוכה מפעולות החמצה).
מפני סיבות אלו לא חששתי להזכיר דעת הגר''מ אליהו זצ''ל על עוגיות אלו.
כעת כבוד תורתו מביא מן החדש שראו פועלים גויים עם כוסות מים ליד התנורים. ולעומת זה אני שמעתי בשם תלמיד חכם גדול שליט''א (מתלמידי הרב שבתי לוי, שכבודו יכול לברר עליו עם דודנו הגאון רבי דוד עידאן עד כמה הוא ותלמידיו מחמירים ומדקדקים בנקיון המכונות ושאר דקדוקים במצות שתחת השגחתם) שביקר שם, והעיד שמלבד החסרון של ''מצה שמורה'' ושל התנורים – הכל נעשה למהדרין. ובפרט שהעדות שכבוד תורתו מציין – אף אם נניח שיש ספק שעפו כמה טיפות לתוך הבצק שבתנור הלוהט – אין בזה כדי לאסור (עיין למרן הגאון רבי רחמים חי חויתה זצ''ל בשמחת כהן חידושי שלחן ערוך סימן תס''ב), שאפילו אם היו מערבים מים בכוונה תחילה – דעת הרי''ף והרמב''ם שאינה ממהרת להחמיץ, ואין להחמיר בספיקות וחששות. ואין כאן מקומו להאריך. ועיין בתשובה הבאה.

רוב תודות על שטרח להעתיק לנו דברי הגאון רבי יעקב יוסף שליט"א. זכות הרבים תלויה בו ושכרו כפול מן השמים.
מכל מקום, לאור מה שביארתי בתשובה הקודמת, אני דוקא מאוד מזדהה עם מרן הגר"ע יוסף שליט"א שכועס על המחמירים, כי אם היו מחמירים מתורת חסידות, החרשנו. אבל לפרסם שהעוגות הללו חמץ גמור ויש לשרוף אותם וכו' וכו' מפני החששות שהזכרתי בתשובה הקודמת – לא זו דרך ההוראה המסורה לנו מדורי דורות. וברור אצלי כשמש שאין זה פרי הסתה כנגד מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (ח"ו), אלא אורייתא מרתחא ליה להגר"ע יוסף על המחמירים בה בלי טעם מבוסס באמת.
ועל מה שמביא כעת בשם הגאון רבי יעקב יוסף שליט"א שיש בזה חשש יין נסך וכו' וכו' – אם דברים ככתבם, וכי חשוד הגר"ע יוסף שליט"א לשתוק על זה? ומי שצווח שנים רבות על בשר חלק ועל פאה נכרית, עד שהגיחו בו, ישתוק למכשלה הזאת אשר תחת ידו?וימשיך להורות להמשיך להורות היתר בדבר? וכמה רעש עשו על מאפיה אחת (שלא בכשרותו של הגרע"י) שנתנו מעט מלח במצה עשירה (הגם שאין בזה כמעט שום טעם לאסור), וכמה ספרים כתבו על החומר המתפיח, ועל יין נסך נותנים לדברים לזרום?!
אבל התשובה פשוטה, שכל היינות של "יקבי כרמל" (הם המספקים יינות לפפושדו) – מפוסטרים, ודינם כיין מבושל שאינו נאסר במגע נכרי וכמבואר ביביע אומר חלק ח', וכן המנהג פשוט.
אגב – גם על מצות "כסא רחמים" אמרו כמה רבנים גדולים שהן חמץ גמור, ולבי ולבך ידעי שזה הבל הבלים (אלא שהיצר הרע תמיד מוצא סיבה למחלוקת). ומצות מכונה – אסרן הרבי מליובאויטש זי"ע בהחלט, אפילו בשעת הדחק ולילד קטן. האם מי שישאל אותנו עליהן נודיע לו שזה מחלוקת והמחמיר תע"ב? אין לנו להשיב אלא מה שנראה לנו אמיתי ונכון. ונהרא נהרא ופשטיה.
אני מקוה שהצלחתי לתת מרגוע לשאלתך. ומכל מקום לעשות רצונך חפצתי, ובקשתי מהאחראי על האתר שיציין בסוף התשובות הקודמות, לשאלות ותשובות אלו – והמבקרים והמעיינים יראו בעיניהם החששות והפקפוקים, ויוכיחו בין שנינו.
ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום
ע"ה רזיאל כהן ס"ט.