תיקון קוראים
מזה שכתוב שישמע בשבת בשחרית, מובן שמדובר שטעה שיום חול. ופשוט.
מיהו דווקא בהלכה זו שדילג פסוק אל בוקרא בטעות או שינה משמעות אין הבדל בין חול לשבת.

מצאתי כתוב שמי שמצווה לשרוף את גופתו הרי זה כופר בתחיית המתים. ולא הבנתי למה זה אומר שהוא כופר בתחיית המתים, הרי בלאו הכי תחיית המתים היא נס ומה משנה אם נשארו בו עצמות או נשאר אפר. ועוד וכי הצדיקים שנשרפו והרבה מהם על קידוש השם הכי נמי שלא קמים?!
איני מפקפק ח״ו בעצם האיסור, רק הנקודה הקשורה לתחיית המתים לא הבנתי.
אותם קדושים שעלו על המוקד על קידוש ה' ודאי שיקומו בתחיית המתים במהרה בימינו אמן, מה שאין כן המצווה לשרוף גופתו רחמנא לצלן הרי הוא מראה בעצמו שאינו מאמין בתחיית המתים, ורוצה לעשות כמעשה טיטוס הרשע שציוה לשרוף גופתו שלא ימצאו אלקי ישראל להענישו, רחמנא לצלן מהאי דעתא שיבשתא, עיין בשו"ת בית יצחק חלק יורה דעה (חלק ב' סימן קנ"ה), ובשו"ת מנחת אלעזר חלק ב' (סוף סימן ל"ד), ובספר חזון עובדיה – אבילות חלק א' (עמוד תקל"ט-תק"מ).