שאל את הרב

הנכון שלא ישלחו תמונות, ואם יש צורך לבדוק ולראות קודם לכן, אפשר שהאם תראה את הכלה. והאב את החתן ויחליטו. ואם קשה כגון שגרים רחוק וכיוצא, אם שולחים רק לאם ותראה ותחזיר את התמונה נראה שאין לחוש.

לדעת האר”י ז”ל תיקון פ”ד תעניות הוא פ”ד ימים רצופים ממש, לא שני וחמישי. כמבואר בדבריו בשער רוה”ק תיקון כז וכן העתקו המקובלים. וכן נוהגים המתענין לעשות בכל שנה בימי השובבי”ם, ימים רצופים שנים שלושה ימים יחד, ומפסיקים מבעו”י, ושוב מתענים וכו’.

אלא שכל זה ליחידים ממש, אבל לסתם אדם וכ”ש בזמנינו שנחלשו הדורות, אין לעשות כן, רק יום אחד או שתים בשנה, והשאר לפדות כנודע.

והעיקר זו התשובה והקבלה לעתיד, ותוספת בקדושה וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים.

מקרים כאלו, צריך לירד לפרטים וללכת לרב שמכיר מקרוב את המשפחה, ולדבר איתו אולי יוכל להשפיע להשקיט את המריבה.

ולבינתיים נראה שהנכון לא להיות בקשר עם האם באופן שתוכל לדבר ולבזות, רק שלום ולהתראות. כי כבוד הבעל חשוב מאד, ואסור לבזותו בחינם, ולא להוריד כבודו וכל שכן ליד אשתו. וגדול שלום הבית שהקב”ה ויתר על כבודו, והתיר למחות את שמו הגדול הנכתב בקדושה, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. ולכן צריך משנה זהירות ולנהוג בחכמה. אמנם מצות כיבוד אב ואם ערכה רם ונשא אלב אם רואים שזה מתנגד לשלום הבית יש לנהוג בהתאם, וה’ יעזור.

נושא זה מורכב וכאוב מאד, וכבר נכתבו בו רבות, ורבו הדעות והשיטות, ואי אפשר במסגרת זו להקיף את כל הנושא על כל פרטיו, ולא נוכל רק לכתוב בקצרה עיקרי הדברים כפי הנלע”ד:

א. דבר ברור שאסור להסתכל בעריות ובדברים המביאים לידי זימה ותועבה. ופסוק מפורש הוא בתורה “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”. וצריך להתרחק מן העריות מאד מאד, ואסור לעבור ליד פתח אשה פרוצה (שו”ע אבן העזר סי’ כא סעיף א), ואסור לילך במקום שנשים עומדות שם על הכביסה כי מתגלות מעט (גמרא ב”ב דף נז ע”ב), ואסור להסתכל על הנשים שם, ואפילו בבגדי צבעונים של אשה המכירה (שו”ע שם) ועוד הרחקות יתרות המבוארות שם.

ב. גם לולי עניין עריות, המכשירים הללו מבלבלים את הדעת ומשבשים את השכל של האדם, ומבטלים זמנו להבל וריק. ונעשה מבולבל ומדוכא ולחוץ ומשפיע על חייו האישיים ממש.

ג. המציאות היא הראיה וההכוחה הגדולה, ולצערנו בימינו עדים רבים לאנשים שנפלו למטה מאד בעבור מכשירים אלו.

ד. אמנם יש דברים מועילים, ופעמים שהדברים נצרכים מאד, וכל שנה מתקדמים בעניינים רבים ורוב העם משתמשים בהם.

ה. לכן צריך לדעת שהמכשיר מסוכן, ואין להתיר להשתמש בו רק למי שנצרך לזה ממש, ורק בחסימה טובה ממש לולפי הנשמע היום חסימת “נטפרי” היא חסימה טובה ושמורה, ורק לאנשים גדולים הנצרכים, אבל לא לקטנים ונערים ונערות כלל וכלל. ויש להאריך בכל זה ואין כאן מקומו. וה’ יגדור פירצותינו.

לדיוק: אין בשולחן ערוך הלכה מפורשת לכסות ראש גם לרווקות, רק מפורש שצריך לכסות את הראש בשעה שמזכירים את שם ה’. ולא חילק בין איש לאשה, ומזה למדו הרבה פוסקים שגם בחורה צריכה כיסוי ראש בשעת הזכרת ה’. ומכללם מרן הגאון הקדוש איש מצליח, וכן דעת מרן רבנו עובדיה יוסף ורבנו הגדול מרן ראש הישיבה ורבנו הגאון ר’ משה לוי ועוד.

ולכן אם את יכולה להתגבר על ההרגשה, ועל מה יגידו ותקיימי בעצמך “ויגבה ליבו בדרכי ה'”, והרי את עושה דבר חשוב ויקר לכבוד הבורא. ויש הרבה בנות שעשו כן, גם במקום שכולן לא שמו מטפחת, וכיבדו אותן, רק שיהיה בהסכמת ההנהלה. חזקי ואמצי!

דבק טוב, אפשר שאין ההנהלה מודעת לענין זה שכן נכון לעשות, ולפחות שיש סוברים ופוסקים ונוהגים כן, אם תוכלי להראות להם מקורות לזה, אפשר שיכבדו אותך ויסכימו ויעודדו. כל טוב.

כן, “כל אשר לאיש יתן בעד נפשו”, וחייך קודמים. ובינתים אינך צריך לתת מעשר, עד אשר תבריא ותהיה ככל האדם ברפו”ש בקרוב.

אם אינו בולט, אפשר לכתחלה. אם בולט, אם עושה רק לבית או כלה, מותר. ואם הולכת עם כך, יש להמנע.

לענ”ד עדיף לקרוא מעט בדקדוק ובטעמים מאשר הרבה בלי, על דרך מה שאמרו חז”ל “טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה” כי הטעמים יסודם בהררי קודש, ויש בהם סודות ועניין גדול, וכל שכן שעל ידי זה אתה מדקדק בתיבות לקרותן כהוגן. והקב”ה מונה שעות ואינו מונה דפים, כנודע, והוא הדין בזה.

ולכן אף שעריכת “חינה” היא לצורך הנישואין, אין להקל ואפשר להקדימה. כי ימי בין המצרים נועדו לזכור את החורבן ולהתאבל עליו על ידי אמירת תיקון חצות ביום, ושאר דברים שנהגו ישראל, ואיך ישמחו ישירו וירקדו, והם ימי צער לכלל ישראל. ולכן יש להקדים את עריכת החינה, ואת הנישואין יעשו מיד אחרי ט’ באב. וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.