שאל את הרב

בשם של הס"מ, האל"ף נשמעת ומתבטאת בצירי, ואילו שמאלה האל"ף נחה והלמ"ד דגושה, ופירושו (בתירגום חופשי) ה' יש מור אותך. ולא קרב זה אל זה. אם כי בבית אבא [א"ה: הגאון הרב רחמים מאזוז] נזהרים מלומר מלה זו מכיון שיש בה שם אלוהים בערבית

המלים הנ"ל הינן מנחי ע"ו שדינם במלעיל, כמו ובאו (משורש בוא), אלא שלפני אהע"ר יבואו במלרע שלא תיבלע אות. ועיין בתהלים (י"ג) שפטני וגו' וריבה (מלרע) ריבי מגוי לא חסיד וגו', והוא מהטעם הנ"ל.

התנועה הגדולה צריכה להישאר כך. וכמה פעמים מצינו שמקפידים על כך בעלי הטעמים, כגון "קום לך פַּדֶּנָֽה (שופר הולך וגעיא) אֲרָם" (בראשית כ"ח ב'), "וַתִּנָּתֵֽן (מאריך וגעיא) דָּת בשושן" (אסתר ט' י"ד). ועוד רבים כאלו.

כמו אוּכְתַבְתָּם. ועיין בספר לחם הבכורים (דף מ"ט ע"א) שהאריך להוכיח זה מכמה הוכחות. ע"ש. ועכ"פ כתב שם שכ"כ הרד"ק והראב"ע. ע"ש.