הנצחת תורמים ממהדורא ראשונה

מזה שכתוב שישמע בשבת בשחרית, מובן שמדובר שטעה שיום חול. ופשוט.

מיהו דווקא בהלכה זו שדילג פסוק אל בוקרא בטעות או שינה משמעות אין הבדל בין חול לשבת.

איש אלוהים פירושו איש של אלהים. התנא האלהי (בפתח) משמעותו התנא שהוא אלהי (אלהים שלי) ב”מ.

לא ראוי ללומדה לפני ואף אם סיים את כל הש”ס. ומרן ראש הישיבה זצ”ל היה מורה במקרה כזה שאחרי סגירת התנאים ומסיבת הוורט יתחיל בלימוד מסכת זו, ומ”מ היה אומר שסיום הש”ס יכול לעשות גם קודם שלמדה, ונימוקו עימו כי זה כל אשר יכול ללמוד כעת. ולא גרע ממי שסיים את התלמוד ולא למד מסכת כלים וכו’, שחשיב שפיר סיום הש”ס.

אם מבחינתם אתם מזומנים ללמוד איתה כל זמן שהיא רוצה, ורק היא לא הייתה זקוקה לכם או שלא יכלה להגיע, אתם רשאים להקל.

א. כל תנאי שבממון תנאו קיים, אא”כ יש לי אומדן דעת שלא אכפת להם בזה. לכן אם הם מקפידים שידווחו על שתי התאונות כל אחת בנפרד (שכך ידעו שהוא “מועד” ולא חד פעמי, ויעלו לא את הפרמייה) הדבר אסור.

ב. לא כלכך הבנתי, למה דורש סכום גדול מאד על הפנסים, אם העלות פחותה בהרבה (כמו שנראה מדבריו) ועדיף שילך למקום אחר שיקחו ממנו המחיר הרגיל.

ולעיקר השאלה, היא כנ”ל שכל תנאי שבממון תנאו קיים, אא”כ יש אומדן דעת שלא אכפת להם בזה. כל שאל אכפת להם על מה ישלמו את הנזק של הפנסים, אף שיצא לדברים אחרים, הדבר מותר.

לכתחילה יש להפקיר את המקום לפני שתטיל ביצים. ובדיעבד בדורנו שאין אנו רגילים ביונים ואין אנו רוצים בליכלוכם יש אומדן דעת שלא כיון לזכות בהם. עי’ ויען שמואל חלק ז סי’ כה.

אם אפשר להחזיר לאותה עמותה יחזירו, ואם אי אפשר יתנו את זה תרומה לישיבה של לומדי תורה כמ”ש רז”ל: יעשה בהם צרכי רבים, בישיבה זה לצורך רבים, ולימוד התורה תועלת לכל ישראל.

בפשטות אם יש אפשרות להשלים את השעות החסרות צריך להשלים, ואם לא אז צריך להשיב את הכסף הניתן שלא כשורה ומשערים עד כדי שיצא הספק מלבך ובעזרת השם יתן לכם כהנה וכהנה.

בכל העניינים האלה יש לשאול את הממונה (המנהל וכדו’) ומה שיגיד לעשות.

אין צורך. הכלל במקרים כאלו שאומדים דעת בעל הבית. וודאי אין כוונתו להטריח עד כדי כך את עובדיו (כמו שאף אחד לא מצריך את העובד לקחת איתו את המחשב למטבחון וכדו’).