באיזה יד יאחז איטר יד אצבע של ס"ת

ע”פ הכלל שהזכרתם שאותיות דומות הראשונה בשוא נע. כלל זה התחדש ע”י ר’ אליהו בחור זצ”ל, ולא התקבל בכל תפוצות ישראל, כמו שכתב בקונטרס כללי הקריאה (עמ’ 48), אך רובם נהגו בכלל זה, וע”פ זה נכתב תיקון קוראים איש מצליח.

א. טעם תחתון (בטעם עליון משתמשים רק בקריאת התורה).
ב. אצל הספרדים קוראים בטעם עליון גם בפרשת השבוע ולא רק בחג השבועות, א”כ טעם עליון בפרשת ואתחנן הוא לקריאת התורה. אצל האשכנזים איני יודע אם קוראים בטעם עליון, ואם יש להם בכלל טעם עליון לפרשת ואתחנן.
ג. 1. בספר אוצר כל מנהגי ישורון סי’ מ”ז אות ג’ הביא טעם לזה מספר מטה אהרן כיון שגם תורה וגם דרך ארץ טעונים חיזוק כמבואר במסכת ברכות (דף ל”ב ע”ב), וקי”ל יפה תורה עם דרך ארץ, לכן אומרים פעמיים חזק. ע”ש. ולי נראה טעם פשוט יותר כי ביהושע (פרק א’) בתחילה אמר לו חזק ואמץ על הנחלת הארץ, ואח”כ אמר לו חזק ואמץ “מאוד” על התורה, לכן אומרים פעמיים.
2. נראה שהוא מהפסוק ההוא, אבל שם הוא באמצע משפט לכן הוא בפתח, וכאן הוא בסוף המשפט לכן צריך לאומרו בצירי.

דרגא א’: ספר הפטרות שנכתבו בו ההפטרות בכתיבת יד כמו בספר תורה, אף אם רק ההפטרות כתובות בו, אבל אם אינו בכתיבת יד אלא בדפוס הוא יורד לדרגא ג’.
דרגא ב’: ספר שיש בו את כל הנביאים (או כל התנ”ך).
דרגא ג’: ספר שיש בו את ההפטרות בלבד.
כל זה מתבאר בשו”ת יחוה דעת ח”ה סי’ כ”ו. ע”ש.

התלשא היא לא מוקדמת במילה, אלא תמיד המיקום של התלשא הוא בצד ימין של המילה, ולכן מה שעושים הקוראים את השני גרשין והתלשא באותו מקום, נראה שהם צודקים. וכן המנהג בישיבת כסא רחמים.
אולי לא הבנתי כל מה שכתבתם אבל נ”ל שעניתי על השאלה.

מותר לפי ההלכה. איני יודע מנהג ג’רבא בזה, אך מנהג תונס ידוע להעלות קטנים למפטיר והפטרה.

כל ההפטרות אפשר שגם קטן יקרא, מלבד פרשות שיש בהם שני ספרי תורה.

כאשר זה בתחילת משפט יהיה בסגול ומלעיל, וכאשר זה סוף משפט יהיה בפתח ומלרע. לדוגמא: ויאמר ה’ אל משה לאמר (במדבר ט”ו ל”ז)- בסגול ומלעיל, ויברך את יוסף ויאמר (בראשית מ”ח ט”ו)- בפתח ומלרע. ויש מקרים שבהם יש עצירה ולכן אומרים בפתח, אך לא ברור כ”כ שהוא בעצירה ואפשר להתבלבל. כמו: ויאמר הלא אצלת לי ברכה (בראשית כ”ז ל”ו), ויאמר אנכי אעשה כדבריך (שם מ”ז ל’). ובהם צריך לשים לב אם הם פתח או סגול, כי לפי ידיעתי אין בזה כלל ברור לגמרי.

אי אפשר לעשות כן מכיון שכל הנאספים נפטרו בקריאה בתורה בבית הכנסת שהתפללו. ואפילו אם יצאו בשעת הקריאה לא יועיל, מכיון שכעת אין עליהם חיוב כי קריאת התורה היא חובת ציבור וא”כ אינם מחוייבים בה. תוכלו לבא לכותל אחרי שהתפללתם ולהצטרף למנין שקוראים בתורה.

צריך לעשות גם את זה וגם את זה, קודם שופר מהופך ואח”כ לעשות כמין עצירה.

מנהג תונס שהזכרתם איני מכירו, ולא מצאתיו בספר עלי הדס וגם שאלתי יודעי דבר ואינם מכירים אותו, נשמח לקבל מקורות ומה שידוע לכם עליו.

ולגוף השאלה הכה”ח (סי’ קמ”א אות ל”ב) כתב להחמיר גם כשיש קדיש לגבי שני אחים או אב ובנו, ולכן אם נהגו להחמיר בזה יש להחמיר גם אחרי קדיש.