זמן ההבדלה בפורים שחל להיות במוצאי שבת

עי’ באור תורה תמוז תשע”ז סי’ קי שכתב מרן זצ”ל שבאמרך “ועשית עמהם” אפשר להבין עם בני המן שמוזכרים קודם לכן, ולכן הנכון לומר “ועשית עמנו” ע”ש.

כתב בתרומת הדשן (ח”א סי’ קי”א) שטעם משלוח מנות הוא שיהיה לכל אחד די סיפוקו לסעודת פורים. ויש אמנם טעמים אחרים, אבל לפי טעם זה א”א לצאת ידי חובה כאשר הדבר לא ראוי לאכול ביום פורים.

כרגע לא ידוע לי על שיעור מרן שליט”א בענין, אמנם תוכלו לפנות למכון טעמי תורה, יש להם קונטרס שלם על המגילה בענינים אלו.

כתובת המייל שלהם היא:[email protected]

אדרבה עיקר הדין הוא שאשה מוציאה כמבואר בשלחן ערוך (סי’ תרפ”ט ס”ב) ובהערות איש מצליח שם, ואף שיש חולקים, מכל מקום להלכה אין שום פקפוק בזה.

יש אמנם בעיה מצד צניעות, אבל בבעל אין שום בעיה.

מקור הדברים הוא בגמ’ שבת (דף פ”ח ע”א) ושם מבואר שמה שקבלו ביראה בזמן מתן תורה קבלו עכשיו מאהבה, וא”כ אין הכוונה שחזרו בתשובה אלא שמי שכבר קיים את התורה עד עתה קבלה עליו מיראה וכעת מאהבה.

זה לא מרן ראש הישיבה שליט”א אלא עורכי הערות איש מצליח.

לגוף הענין עיין בסוף הספר שביארו היטב שאין כאן שתי דעות, א”כ אין כאן ספק שמא טעויותיה לא מעכבות, אין צד כזה.

לא ראיתי שם שהענין הוא שכולם יהיו באותו “מצב” אלא שישיבה זה קביעות ועמידה זה לא קביעות, וא”כ פשוט שאם יש חלק שעומדים אין להעמיד את כולם, אדרבה יש לנסות להושיב גם את העומדים.

מרן ראש הישיבה שליט”א כתב בזה באריכות ובהרחבה בשו”ת בית נאמן ח”א סי’ כ”ה ואילך תוכל לעיין שם ותרווה צמאונך.

שיטת ר”ת היא להחמיר לגבי מוצאי שבת, ובערב שבת היא להקל.

ולדינא: בערב שבת ודאי אין להקל כר”ת נגד הרמב”ם והגאונים, וכן מנהג הספרדים וכן פסקו כל אחרוני זמנינו. ולגבי מוצאי שבת דעת מרן הרב עובדיה זיע”א להחמיר בזה, ודעת מרן ראש הישיבה דמעיקר הדין רשאים להקל במוצאי שבת כדעת הגאונים, ומ”מ למעשה נוהג להחמיר כדעת מרן הרב עובדיה.

ועיין בקונטרס בין השמשות למרן ראש הישיבה שליט”א (נדפס בתחילת משנה ברורה איש מצליח ח”ג) מ”ש בזה באורך