בקריאת תהלים האם לומר מגדול או מגדיל

לענ”ד עדיף לקרוא מעט בדקדוק ובטעמים מאשר הרבה בלי, על דרך מה שאמרו חז”ל “טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה” כי הטעמים יסודם בהררי קודש, ויש בהם סודות ועניין גדול, וכל שכן שעל ידי זה אתה מדקדק בתיבות לקרותן כהוגן. והקב”ה מונה שעות ואינו מונה דפים, כנודע, והוא הדין בזה.

מלרע כמו שכתבת באפשרות השניה

כשקוראים בטעמים ודאי שיש להקפיד בזה, אך כשקוראים ק”ש בדרך כלל בגלל שמאריכים באמירת המילים (בגלל הכוונה) אין עושים טעמים כלל.

לפי המסורת שלנו יש הבדל, כאשר יש במילה קדמא וז"ק לא מתייחסים לקדמא כלל, וכאשר יש שופר הולך, עומדים בו מעט כמו שעומדים בגעיא.

א. אינני יודע איך קוראים זאת בעדה התוניסאית. ולענין קריאתו של מרן רה"י נר"ו כבר כתבת. וע"ע בלחם הביכורים הנד"מ עמ' קנ"ד בהערה.

ב. לומר שתפקידה כמו סימן הרפה לא מסתבר כלל לענ"ד. מ"מ יש לשים לב שהיא באה רק במקום שכל ההברות סגורות, שאז אין מקום לשופר הולך ובאה הקדמא הזאת במקום שופר הולך. ואפשר שהיא להטעמה קלה.

ג. היכן שמעת שקוראים לה "מתיגה" ?

גם בג'רבא לא נהגו כן, ועל כל פנים זה לא רוב המנהג הפשוט. ואדרבא בספר לחם הבכורים (סולת למנחה דק"ח ע"ב) למר זקננו ראש רבני ג'רבאלפני כמאתיים שנה רבי שאול הכהן נתקשה למה יש שם שני טעמים.ומ"מ הגאון איש מצליח זצ,ל קיבל מזקני חכמי תונס לקרותו פעמיים בשני טעמים. וכן נהגו באלג'יר. וכן נהגו מקצת מחכמי מרוקו. ועוד. וכמבואר כל זה באורך בהסכמת מו"ר ראש הישיבה נר"ו לתיקון קוראים איש מצליח. ע"ש ותרווה צמאונך. וכן זכורני לפני שנים רבות (בשנת התש"ס) שקראתי בתורה בביהכ"נ ליוצאי לוב ברמת גן, ובאתי לחזור על הפסוק, והזקן שם אמר שזכור לו שנוהגים לחזור. וכן נכון לנהוג דאם לא כן תרתי טעמי למה לי. ומה גם שכך נמצא בכתב יד קדמון מספרד לפני כשבע מאות וחמשים שנה כמבואר בהסכמה הנ"ל.

גם באיש מצליח מופיעה המילה אלוקים בשני גרשין.

לפירוש השני של הרד"ק כולם בני שותלח

אפשר, רק שיזהר שאם המילה מלעיל שלא יעשנה מלרע כמו שרגילים לעשות רוב החזנים, וצריך לשמוע זאת מחזן שמבין בכללים כדי ללמוד לנגן כראוי.

כשיש פסק לא מנגנים השופר מהופך (כך שמעתי ממרן שליט"א)