טלית קטן האם יש בו קדושה.

אם כבר קשרתם כהראב”ד א”צ לפתוח, אחר שרבים וטובים עומדים בשיטת הראב”ד. ואם לא קשרתם, אפשר לחתוך את החוט לשנים ולקשרו לחוט לבן ויהיה כשיטת הרמב”ם.

כמו הקשירה הרגילה 7 – 8 – 11- 13 כמ”ש במקור נאמן (ח”ב סי’ ע”ט). ועי’ עוד שם (סי’ ע”ט) סדר הכריכות.

ספר מקור נאמן ח”ב סי’ פג וז”ל: לא ישנה מהמנהג כיון שיש עוד טעמים לאמירת ציצית בשווא (עי’ בברכ”י סימן ח’ סק”ד בשם ר’ מנחם די לונזאנו שגם בזמן התכלת צ”ל בציצית בשוא והכוונה להתעטף בבגד עם ציצית אבל בפתח משמע שהציצית עצמה היא העיטוף וזה אינו שאין מתעטפים בחוטים אלא בבגד עכת”ד ודפח”ח ).

יש מחלוקת גדולה אם כל המוסיף גורע או שבוודאי העושה כהראב”ד יש לו על מי לסמוך. אבל לכתחילה נכון להורות כהרמב”ם עמוד היראה, ותפסת מועט תפסת, והאר”י ס”ל כוותיה. וכמ”ש מרן רה”י בירחון אור תורה (אד”ר תשע”א סימן פ”ו).

והנני מצרף מאמר אחד מתוך מאמרים רבים שעתידים לראות אור בקרוב בעה”ו.

[pdf-embedder url=”https://ykr.org.il/wp-content/uploads/2024/07/פתיל-תכלת.pdf” title=”פתיל תכלת”]

באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.

לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א מסתבר מאוד שחלזון “ארגמון קהה קוצים” הוא התכלת, וראוי לעשות אותו. ומה שאבותינו לא נהגו כן מכיון שלא היה להם, ובודאי שאם היו מוצאים היו שמחים כמוצאי שלל רב לזכות במצוה זו.

הריבועים הלבנים צריכים להיות בפנים. וכך שמעתי מעוד שני חכמים שכך הוא פשוט.

הרב תפילה למשה אמנם לא הביא דברי המשנ”ב שהזכרתם, אבל הזכיר שם (אות ב’) את השו”ע סי’ שמ”ה סט”ז ואת המשנ”ב שם, ומתוך דבריו מתבאר שאינו דומה לשלחן כי שם אין לו מחיצות ואפילו לא רגלים לקרקע, וממילה לא קשה מהש”ע שם.

וגם מה שהבאתם מהמשנ”ב דה”ה לשלחנות שלנו, ז”ל המשנ”ב: וכן שלחנות שלנו שעומדים על רגלים שאין ברחבן ד’ טפחים אע”פ שהן גבוהין י’ טפחים לא הוו מחיצה להפסיק. ע”כ. מבואר שלא אסר בשולחנות אלא אם אין ברחבן ד’ טפחים.

השמועה ששמעת נכונה, מרן רבנו שליט”א שם פתיל תכלת, וכן מורה לציבור שראוי מאוד לשים ושקרוב לוודאי שזה התכלת האמיתי.

ובפרט אם אתה עיינת בנושא ולהבנתך זהו התכלת האמיתי, בוודאי שראוי מאוד לשים.