בעיות במנין בדקדוק
אין טעם ואין תועלת בויכוחים, רק יש להראות לו בספר חזון עובדיה ימים נוראים עמוד לד’ שכתב …אבל אם קורא אות ח’ כמו אות כ’ רפויה או אות ע’ כמו אות א’ ואות ק’ כמו כ’ דגושה אין ראוי למנותו ש”ץ.

בעיר בה אני מתגורר לא מצאתי אף "בעל קורא" שמדקדק כראוי, ופשוט לי שלא יוצאים י"ח בקריאה שלהם כי משנים את משמעות המילים וכו'. לשאלתי: אני יודע בעצמי שאני מדקדק כמעט עד תכלית הדקדוק, וביקשו ממני שנים לשמש כ"בעל קורא", ואני נמנע מזה מאחר שיש לי זכרון חלש. אני מכין קריאת תורה של ימי ב' וה' בהשקעה של יותר משעה וחצי, וזאת רק בכדי לזכור את הטעמים (שלא נדבר על דגשים חזקים וחלשים, וכ"ש קריאה בשבתות). קשה לי להאמין שיש טיפ פלא לדבר, אבל בכל זאת אנסה את מזלי בשאלתי אם יש לכם עצות לזכירה?
יש הרבה עצות לחדד הזכרון, כגון ללמוד בספר קבוע עם אותה צורת הדף, ועוד. אבל גם לבנתיים, אם אכן נכון הדבר שאין עוד מי שיקרא כראוי מלבדו, כדאי שיקרא, וישתדל להכין מה שיותר נצרך, דהיינו הדקדוק יותר חשוב מהנגינה, יותר חשוב שההפסק יהיה נכון מאשר הסלסול של הטעם שיהיה נכון. ואם במקום טעם מפסיק אחד (כגון רביע) עשה טעם מפסיק אחר (כגון גריש), לא כ"כ נורא. העיקר שיהיה הניקוד נכון. וכן ההפסקים. וכן ישתדל מה שיוכל בטעמים. וליתר שאת ישב לידו אחר שיסמן לו בידו את הטעמים, ואחר שכבר הכיןורק מסופק לעיתים, יהיה לו הסימנים לתזכורת, ולאט לאט יוסיף עוד פסוקים שאותם לא צריך כלל סימון, עד שיגיע לפרשה שלמה ללא צורך בסימון.