אדם תרם מכספו והתרים אחרים לצורך מוצרי מזון ומשקה לחג לעניים. את החבילות בפועל הניח ונתן לעניים אדם אחר. על פי ההלכה/הדין מי שכרו במצוה גדול יותר זה שתרם והתרים אחרים או זה שהניח את המצרכים בפועל בבית העניים?
עיין במסכת בבא בתרא (דף ט' ע"א): "אמר רבי אלעזר גדול המעשה מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום". וכן פסק הרמב"ם (בפרק י' מהלכות מתנות עניים הלכה ו'), שמי שמעשה כלומר גורם שיתנו צדקה שכרו גדול יותר מן הנותן, ועל גבאי הצדקה וכיוצא בהם נאמר: ומצדיקי הרבים ככוכבים, וקל וחומר ששכרו גדול מהמניח את המצרכים בפועל.
רש”י במקום (מסכת סוכה דף מ”ה ע”ב) מתרץ על זה, וזה לשונו: רואה אני לפי מעשי הבריות שבני עליה וכו’ ע”כ. מתבאר מדבריו שהוא לא ראה ממש את אותם בני עליה אלא הוא ראה את מעשי הבריות ומזה הוא למד שבני עליה מועטים הם.
כשרות “קשר תימני” בציצית I ביטוח בריאות מכספי מעשר
1) קשר תימני – הוא המקורי בגמ’, אלא שבזמנינו שאין לנו תכלת נהגו רוב העולם לקשור באופנים אחרים, אבל ודאי אין בקשר התימני שום חשש.
2) לפי הידוע לי – גם את הביטוח המשלים שעושים דרך הקופות – אי אפשר לממן מכספי מעשרות.
וחוששני שתלמידים טועים פרסמו בשם הגר”ש עמאר והגר”י יוסף להיתר. כדאי לבדוק את הדברים אצל בני-סמכא מתלמידיהם.
התורם גילה דעתו שרוצה לתת את הכסף למשפחה נזקקת, וממילא אם אתם מוגדרים כנזקקים, וכגון שאין במשכורות שאתם מקבלים די צורכיכם, אפשר לקחת את הכסף.
אם אתם מסודרים והמשכורות שלכם מספיקות להוצאות הבית מדי חודש בחודשו, לא נכון לסמוך על אומדנות שאינן ברורות ויש להעביר את הכסף למשפחות נזקקות. [או לחילופין אפשר לברר אצלו ע"י אדם אחר שיברר הדבר לפי תומו, אם הדבר אפשרי וכך לצאת מידי ספק].