אמירת "חתמינן, כתבינן" וכיוצא בסליחות

יש כלל נוסף והוא: שלפני מלה מלעיל בדרך כלל הוא”ו תהיה בקמץ. כמו “והגית בו יומם ולילה” (יהושע א, ח), “חננו מאיתך חכמה בינה ודעת”, “אבדון ומות אמרו” (איוב כח, כב), “ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי” (תהלים נה, יח) ואידך זיל גמור. וראה בכללי הדקדוק שבראש תיקון קוראים איש מצליח ותרווה נחת.

הרב מתנאל מיימון

א. אם כוונת השאלה לקמץ רגיל שיש לו נטיה לחולם, ההבדל הוא ברור – הקמץ הוא כמו פתח עם נטיה קטנה לכיוון החולם.
ב. אלוקים עם חטף סגול, ואדנות עם חטף פתח. (אולי לא הבנתי את השאלה)
ג. בפשטות יש להקפיד על כללים אלו בכל אופן.
ד. נפסק בשו”ע (סי’ סא סכ”ג) לא יניח הנד. א”כ אין לעשות כן, אולי רק באופן שי שינוי משמעות אם יש לכם דוגמא נשמח שתשלחו לנו.
ה. הטעם לא מחבר אלא כמו פשטא וזקף קטון. שיהיה דגש.
אם לא הבנו טוב את דבריכם נשמח שתשלחו שוב וביתר פירוט.

אשרי, קדיש, אל מלך וגו’, וידוי, קבלת מלכות שמים, תחנון, שומר ישראל, וקדיש.
אם יש עוד זמן תוסיף מה שנראה לך מעורר את הציבור

אין הכרח שמרן הש”ע חולק על החילוק שכתב הרב אשל אברהם, וגם מרן הגר”ע זצ”ל בספרו חזון עובדיה – ארבע תעניות (עמוד קכ”ז) הביא דברי האחרונים שחלקו כן. ומי כמוהו נאמן לפסקי מרן כנודע.

גם המחמירים ברחיצה, מודים להקל לרחוץ במים קרים (כן דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל).
ואין בזה חילוק בין תלמידי ישיבה לאחרים (אלא שבתלמידי ישיבה יש חשש חילול ה’ אם לא יתרחצו).

אומרים שהמציאות בג’רבא קרוב לערי דרום הארץ. ומכל מקום גם בשאר אזורי הארץ היכן שהדבר קשה, כיון שבדורנו הורגלו להתרחץ הרבה (שלא כמו בדורות הקודמים)  ובפרט היכן שבמציאות מזיע הרבה, שיכול להקל . ומי שלא מזיע (ובפרט בימים שלא חמים כל כך), ויכל בנקל להחמיר, תבוא עליו ברכה.

עד ר”ח אב מותר לקנות כל דבר שאין מברכים עליו שהחיינו (ורק אחרי ר”ח אב ממעטים במשא ומתן של שמחה).וה”ה לתפור בגד חדש עד ר”ח אב, ובלבד שלא מברכים עליו שהחיינו.

ראוי להחמיר ולהמנע מקניה זו (ואפילו אם היא מתבצעת בהזמנה טלפונית)אלא א”כ מדובר על קניה בהזדמנות מיוחדת. או שהדבר אינו סובל דיחוי