האם יש דין בליעה ופליטה בכלים בימינו? פשוט בפוסקים שכן, אך הלא עינינו רואות וחיכנו טועם, שאחרי שטיפה של הסיר עם סבון אין בו טעם, והא ראיה שמבשלים בו מאכלים שונים בזה אחר זה, ואין איש מרגיש בשינוי טעם. ואמנם כתב הרמ"א בסימן צ"ח שנהגו שלא לסמוך על טעימת גוי, ואם כן אולי הוא הדין לנידון דידן שהולכים בתר ששים בלבד, אך לכל הפחות לספרדים יהיה מותר, שהרי אין טעם.
וגם בטעם הרמ"א נחלקו הפוסקים, שלש"ך שם אין סומכים על טעימת גוי דוקא, אך על טעימת ישראל סומכים, ואם כן הוא הדין לסירים שלנו שאנן סהדי שלא נשאר בהם טעם. ואף לגר"א בביאורו שהטעם הוא משום חומרא, מסתבר שהחומרא היא דוקא כאשר ישנה תערובת או פליטת איסור בוודאי, אך בכלים שלנו הלא אין אפילו זה.
ואולי לגבי כלי חמץ בפסח היה מקום להחמיר, אך לפי הטעם האחרון היה ניתן להקל אף שם, ומה גם שנתינת הטעם היתה קודם פסח ואפשר לצרף את הפוסקים הסוברים שלפני הפסח בנותן טעם.