אין איסור כלאיים שייך אלא אם כן ע"י הפרדת שני הבגדים זה מזה יבוא הבגד השני אחר הבגד הראשון "כמי שנושך את חבירו וחותך ממנו בשיניו", וכהגדרת הפוסקים (עיין בבית יוסף יורה דעה סימן ש'). ולכן, בנידון שלפנינו שאין הטלית קטן תפוסה במכנסיים עד כדי כך, אין איסור בזה כלל. וראה בשלחן ערוך (יורה דעה סימן ש') מקרים שבהם התפיסה חזקה יותר ובכל זאת התירו אותם הפוסקים. ע"ש.
נוסח ברכת הציצית בין בחוטים לבנים ובין בחוטי התכלת
ספר מקור נאמן ח”ב סי’ פג וז”ל: לא ישנה מהמנהג כיון שיש עוד טעמים לאמירת ציצית בשווא (עי’ בברכ”י סימן ח’ סק”ד בשם ר’ מנחם די לונזאנו שגם בזמן התכלת צ”ל בציצית בשוא והכוונה להתעטף בבגד עם ציצית אבל בפתח משמע שהציצית עצמה היא העיטוף וזה אינו שאין מתעטפים בחוטים אלא בבגד עכת”ד ודפח”ח ).
עיין להט”ז (יו”ד סי’ רמ”ט סק”א) שכתב שלענין לקנות מצוות בבית הכנסת במעות מעשר אם בשעת קניית המצוות היה דעתו על זה מותר מה שאין כן אם בשעת קניית המצוות לא נתכוון ליתן ממעשר ואח”כ רוצה לפרוע ממעשר הוי כפרוע חובו ממעשר שאסור ע”ש וה”ה לכל כיוצא בזה
יש מחלוקת גדולה אם כל המוסיף גורע או שבוודאי העושה כהראב”ד יש לו על מי לסמוך. אבל לכתחילה נכון להורות כהרמב”ם עמוד היראה, ותפסת מועט תפסת, והאר”י ס”ל כוותיה. וכמ”ש מרן רה”י בירחון אור תורה (אד”ר תשע”א סימן פ”ו).
והנני מצרף מאמר אחד מתוך מאמרים רבים שעתידים לראות אור בקרוב בעה”ו.
לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א מסתבר מאוד שחלזון “ארגמון קהה קוצים” הוא התכלת, וראוי לעשות אותו. ומה שאבותינו לא נהגו כן מכיון שלא היה להם, ובודאי שאם היו מוצאים היו שמחים כמוצאי שלל רב לזכות במצוה זו.
ב. קושרים בתחילה שתי קשירות. לאחר מכן מסובבים בפתיל לבן פעם אחת ועוד שני סיבובים בתכלת, עושים רווח קטן ועוד שלשה סיבובים תכלת, עוד רווח ועוד אחד בתכלת. לאחר מכן שתי קשירות, ועוד פעם שמונה סיבובים מחולקים לשלשה שלשה ושנים בתכלת. לאחר מכן עוד שתי קשירות, ועוד פעם אחד עשר סיבובים מחולקים לשלשה. עוד שתי קשירות, ולאחריהם סיבוב אחד בתכלת ועוד שנים עשר סיבובים מחולקים לשלשה שלשה אבל האחרון בפתיל לבן ושוב שני קשירות.