פרוש רש"י על מסכת מעילה

כנראה מכיון שכאשר צריכים אחים או אנשים מקבילים כמו קונה ומוכר, הדוגמא הראשונה של אחים שכולם צדיקים הם השבטים.

בשדי חמד כלל כ”ף אות ז’ כתב שיתכן כגון שהוא רק דבר זה ולא אחר. עיין שם.

באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.

ראה בהקדמת מרן ראש הישיבה שליט”א לחומש איש מצליח שכתב לגבי פתח אליהו שאין לנקד בחטף פתח כמו בארמית, אלא הוא פתיחה בעברית למה שאומר אחר כך בארמית. ע”ש. והוא הדין לניקוד הגמרא.

הרב תפילה למשה אמנם לא הביא דברי המשנ”ב שהזכרתם, אבל הזכיר שם (אות ב’) את השו”ע סי’ שמ”ה סט”ז ואת המשנ”ב שם, ומתוך דבריו מתבאר שאינו דומה לשלחן כי שם אין לו מחיצות ואפילו לא רגלים לקרקע, וממילה לא קשה מהש”ע שם.

וגם מה שהבאתם מהמשנ”ב דה”ה לשלחנות שלנו, ז”ל המשנ”ב: וכן שלחנות שלנו שעומדים על רגלים שאין ברחבן ד’ טפחים אע”פ שהן גבוהין י’ טפחים לא הוו מחיצה להפסיק. ע”כ. מבואר שלא אסר בשולחנות אלא אם אין ברחבן ד’ טפחים.

דברי כת”ר נכונים ונכוחים, ואכן בסידור איש מצליח כתוב בשביל החולה שיישן.

צריך להשאיר קטע לסיום ולהכין אותו מעט לפני כן כדי להסביר לשומעים. עיין ה’ נסי הלכות תענית בכורות.

1. שאלות מאוד כלליות ואי אפשר לומר חלילה שכל מי שלא שלומד בעיון תוניסאי טועה, אלא כל שמפרש פירוש בכוונת המחבר בדרך פלפול שלא עלה על ליבו של המחבר ואינו פשט דבריו הרי הוא טועה בהבנת דעת אותו מחבר
   וקוב”ה חדי בפלפולא אל לא להמציא פלפולים (אם אינם על דרך הפשט)
2. בישיבה לומדים בעיקר עיון גמרא ולאט לאט עולים גם לעיון בהלכה, כתיבת שותי”ם להתלמד וכו’. ובד בבד גם מתמלאים בבקיאות בש”ס ובהלכות המצויות, ומן הצד גם דקדוק וכו’ והכנת קריאת התורה בצורה מדויקת
3. יש עוד ישיבות שהולכים בדרכה של הישיבה חלק יותר וחלק פחות, אחד המרבה ואחד הממעיט

1. כך החליטו המדפיסים, וידוע בשם מהר”ל מפראג ז”ל שאמר אילוהוינא בתחילת ימי הדפוס הייתי מצוה להדפיס את פסקי הראש על הדף במקום התוס’, כי כל דבריו להלכה למעשה [כל זה לשון גאון עוזנו מרן ראש הישיבה שליט”א במבוא למשנה ברורה עם הגהות “איש מצליח”  ח”א ע”ש] אם כי התורה שבעל פה אמר שטוב שהודפס התוס’ ולא הרא”ש כי כך מתרגלים ללמוד ולעיין.
2. קשה לענות על שאלה זו אחר שכל אחד לפי עניינו, מצד אחד יש בפסקי הרא”ש חשיבות גדולה שמביא שיטות הראשונים להלכה, אכן חשוב לצרפם לבקיאות שיספיק כמה שיותר, ומצד שני אם יצרף לבקיאות יש חשש מצד “תפסת מרובה לא תפסת” וממילא עדיף לצרפו לעיון אך שלא יספיק הרבה, ונראה לכאורה שהוא לפני העניין, כמה זמן מקדיש לבקיאות וכל שלא יפגע בהספק של הבקיאות עדיף לשלב הרא”ש עם הבקיאות.
3. איני יודע כוונת מחבר אך הוא טוב לפסקי הלכות (אם היינו הולכים אחרי הרא”ש) וגם טוב לחזרה וסיכום על דברי הרא”ש

נראה שמותר להשתמש במטפחות אלו לספר תורה, ולברך מתוכן את הברכות, וכפי כוונת המייצרים. [ודברי הרמב”ם בתשובה (מהדו’ בלאו סי’ רס”ח) שאסר לרקום פסוקים על טלית, אינם שייכים בנדון זה. וכמובן].

לגבי השאלה האם מותר לכתחילה לייצר ולמכור אותן – הנה אם היה חשש שיגיעו המטפחות לידי אנשים שלא ינהגו בהן את הכבוד הראוי, יש בזה איסור. אבל ככל הנראה, הואיל ומפורסם שהן מטפחות של ס”ת, ואין מוכרין אותן אלא לצורך זה, ואפילו דלת העם נזהרים בתשמישי הס”ת לנהוג בהן כבוד, לכן למעשה לא קיים חשש זה.