חינוך הילדים

כדאי להעזר עם דמות שמקובלת על הורייך שתנסה לשכנעם לתת לך ללמוד בסמינר. גם שמדובר במקום שכולם בנות עדיין האוירה אינה מתאימה לך בפרט שזה הזמן לבנות את אישיותך הרוחנית ולצורך כך את זקוקה למסגרת רוחנית מתאימה דהיינו סמינר.

1. אם חברותיהן שמים עגילים למה למנוע מהן והפסוק אומר "נזמי הזהב אשר באזני וכו' בנותיכם".
2. אם החלוק צנוע מותר עד זקנה ושיבה. ברשות היחיד.

האחרונים כתבו שלא ללמוד דקדוק בשירותים כי האדם עשוי להזכר בפסוקים, וכן בנדון דידן תמיד מוסרי השיעורים משלבים דברי חז"ל כדבריה.

ברש"י על החומש פרשת בשלח (ט"ז כ"ח) "בהדי הוצא לקי כרבא" – ע"י הרשעים מתגנים הכשרים. עכ"ל. אם היה המורה בעל רוח הקודש היה אולי יודע מי הוא שהזיק וינסה לשכנעו להודות, וישלם מחיר הכובע באשר הוא כשעת הגזלה, שאם הוא משומש ושוה חצי מהמחיר של חדש, זה מה שצריך לשלם, אבל המורה עושה עונש הרתעה שיכול ע"י זה שיתברר האמת, או גם אם לא ירצו להגיד לפחות יוקיעו ביניהם את התלמידים המופרעים, ומבחינה חינוכית, אם זה לא בצורה קבועה יכול להיות שזה נכון. וכן מצאנו בענין עכן שמעל בחרם. ואמר הקב"ה ליהושע "חטא ישראל וגם עברו את בריתי…" (יהושע ז' יא).

מקום שיש בו פריצות ודאי שיכול להזיק, אף בגיל קטן, וכל שכן בגיל חינוך, וכל מראה נרשם בלבו ומוחו של הרואה, וגם להסתכל על בת דודה ההולכת בפריצות יכול להזיק. אם כי איסור ממש בהליכה לשם אין. שאם נאסור זאת, אם כן יש לאסור אף הליכה ברחובות. אלא שעלינו להשתדל להגיע למינימום של חשיפה לפריצת וכיו"ב, דהיינו רק היכן דליכא דרכא אחרינא (עיין בבא בתרא דף נ"ז ע"ב).
ולכן יש להתבונן קודם מעשה, האם הנסיעה לשם מוכרחת לילד, והאם אין מקום כזה שאין בו פריצות. וכן היכן שהחליטו שהנסיעה לשם הכרחית, כדאי לנסוע דוקא בימים שאין שם כל כך פריצות, דהיינו בחודשים שעדיין קצת קר, או בימי בין הזמנים של הישיבות, שבימים אלה על פי רוב כל מקומות אף מתמלאים באנשים שומרי תו"מ יותר מאשר ההולכים בפריצות. והחכם עיניו בראשו.

פסק מור"ם בהגהתו בשלחן ערוך חושן משפט (סימן ע"ר ס"ב): ואם נתנו מתנה לקטן הסמוך על שלחן אביו הרי היא של אביו. עד כאן. והטעם דמסתמא דעת הנותן שיהיה זה אצל הקטן על דעת אביו. ולכן מעיקר הדין מותר להורים לקחת את זה לעצמם. אבל צריך להזהר שלא יראה בעיני הקטנים כאילו גוזלים אותם וכיו"ב, שזה יכול לפגום בחינוכם.