בתונס וג’רבא לא היה מנהג כזה לברך הנשים על הלולב, אך אבא זצ”ל לחיבוב מצוה בעלמא, היה נותן לבנותיו הקטנות לברך על הלולב שלו (אחר שכבר בירך) ותופס אתם בשעת הברכה (עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנ”ח סעיף ו). ולכן לא להגזים ולקנות להם לולב משלהם.
כן. לאחר הברכה, ובפסוקי הנענוע בהלל, הסדר זהה: ג’ פעמים לדרום, ג”פ לצפון, מזרח – ג”פ באמצע, ג”פ למעלה, ג”פ למטה, ג”פ למערב. וחשוב לציין, שתמיד הפניה לכל כיון תהיה דרך צד ימין.
אולי עושים כן בשביל לרכך וללחלח השתיל כ”הכנה” לזריעה וכך יתפוס יותר טוב באדמה כשיזרע, אבל זו לא זריעה כי אם ישאר כך בודאי יכמוש בהמשך וא”כ כאן כיון שאינו מתכוין כלל לזריעה שרי. מיהו זה דוקא כשאין המגבת ספוגה בהרבה מים שאל”כ הרי שיהיה אסור לטלטל המגבת מצד שמא יסחט, ורק במעט מים שאין דרך לסחוט מותר לגעת במגבת.
לקחת קסמי אוזנים ולהרטיב במים ולנקות בעדינות את הנקודות אם לא ירד לקחת קסמי שיניים ולנקות בעדינות (עדיף שיעשה ע”י מומחה) והיה אם הוסרו מה טוב ואם לא, נקודות שחרות הפוסלות הם כאשר אוחזים את האתרוג ממרחק שלושים ס”מ ומעבירים את האתרוג לא בצורה עייונית ביותר אם הנקדות לא ניכרת הרי הוא כשר ואם הם ניכרות האתרוג בבעיית כשרות
כל זה לגבי יו”ט אבל בשאר ימים האתרוג כשר לברכה.