הרב יצחק מאזוז – כללי מלאכת הוצאה בשבת | סימן שא ס”ז

כל היוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש, והוציאו כדרך שרגילין להוציא אותו דבר, חייב.
אם יוציא בדרך מלבוש – זה שינוי מהרגילות להוציא בידיו, ואסור רק מדרבנן.

וכל תכשיט שהוא רפוי שאפשר לו בקל ליפול, אסור לצאת בו (מחשש שיפול ויבוא לשאתו ארבע אמות ברשות הרבים), ואם יצא פטור.
ואשה לא תצא בתכשיטים, משום שדרכה לשלפם (להסירם) ולהראותם (וחששו חז”ל שתבוא לטלטלם ארבע אמות ברשות הרבים).

דרך הוצאה – איסור דאורייתא
הלכך לא יצא איש לא בסייף (ואפילו אם חגור במתניו, מפני שכך דרך הוצאה בחול), ולא בקשת ולא בתריס (פי’ מגן) ולא באלה (דומה למקל וראשו עגול כמו כדור) ולא ברומח ולא בכלים שאינם תכשיט ואם יצא חייב חטאת.
דרך מלבוש – איסור דרבנן
ולא בשריון ולא בקסדא פי’ כובע של ברזל ולא במגפים (פי’ אנפלאות של ברזל), ואם יצא – פטור, שהם דרך מלבוש. ומכל מקום אסור משום מראית העין, שיחשדוהו הרואים שרוצה להלחם בהם בשבת, וגם בתוך הבית ובחדרים פנימיים אסור.

ולא יצא בתפילין, מפני שצריך להסירם כשיכנס לבית הכסא. ש”ע. וכתב המשנ”ב, משמע שבביתו אין איסור להניח תפלין, ודוקא במניחן שלא לשם מצוה, אבל לשם מצוה אסור (כמבואר בש”ע סימן לא).
וללא החשש שיבוא לטלטל התפלין ארבע אמות, היה מותר לצאת בתפלין לרשות הרבים, אף דקיי”ל שבת לאו זמן תפלין, מפני שהם דרך מלבוש.
אולם העירו כמה אחרונים, שלדעת מרן אסור ללבוש התפלין בשבת אף שלא לצורך מצוה.
ולא יצא אדם בנעל במידה גדולה יותר, שמא יפול הנעל ויבוא להביאו.
אבל יוצא הוא בחלוק גדול.

ולא יצא במנעל אחד אם אין לו מכה ברגלו, שמא יגחכו עליו ויבוא לשאת הנעל בידיו.
אבל אם יש לו מכה ברגלו, יצא באותו שאין בו מכה. משום שלא יגחכו עליו, מאחר ורואים שאינו יכול לנעול הנעל ברגל שאין בה מכה, כי המכה ניכרת.

כללי מלאכות שבת: כל מקום שנאמר בהלכות שבת חייב – אם עשה במזיד חייב כרת, ובשוגג (כלומר ששכח שהוא שבת, או שלא ידע שמלאכה זו אסורה) חייב חטאת.
ואם שכח איזה דבר בבגדו והוציאו בשוגג לר”ה, אינו חייב, כי מלאכת מחשבת אסרה תורה, דהיינו שמוציאו בכונה אלא שאינו יודע שהיום שבת או שמלאכה זו אסורה.

הרמ”א (סימן שלד סכ”ו) כתב על מי שעבר וחילל שבת לצורך פיקוח נפש, שצריך להתענות ארבעים יום שני וחמישי, ולא ישתה יין ולא יאכל בשר, ויתן במקום חטאת י”ח פשיטים לצדקה. ואם ירצה לפדות התענית, יתן בעד כל יום שנים עשר פשיטים לצדקה.