כשעוצרים – נופלים | פרשת נח

את האלוקים התהלך נח (ו. ט)

בכוחה של הציפור לנסוק מעלה מעלה, אך זאת בתנאי שתניע כנפיה ללא הרף. ברגע שתחדל ממעופה, מיד תנחת מטה. כך הוא האדם – אומר הגאון רבי ישראל מסלנט זצ”ל – כל עוד פועל הוא ללא הרף להתקדם בעבודת ה’ יתברך, בכוחו להמריא ולהעפיל למדרגות רוחניות גבוהות, אך אם יעצור מהתקדמותו, עלול הוא לצנוח וליפול מטה מטה.

בספרו “עוד יוסף חי” (פרשת לך לך), מבאר רבנו יוסף חיים זצ”ל כי המלאכים נקראים עומדים, כנאמר (זכריה ג, ז): “ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה”. המלאכים עומדים על מקומם תמיד – לא מתקדמים בצדקתם ולא מתדרדרים ברשעתם, שכן אינם עומדים לפני בחירה אם לעשות טוב או רע. הצדיקים לעומתם, הולכים תמיד מחיל אל חיל, מתגברים על יצרם ומתרוממים ממדרגה אחת למדרגה גבוהה יותר.

ובזה פירש את השבח שאמר הכתוב על נח: “את האלוקים התהלך נח” – גדולתו של נח ומציאת חנו בעיני ה’, היתה בגין שתמיד ראה את עצמו מתהלך. מעולם לא עמד על עומדו, מעולם לא חש כאילו כבר הגיע לקצה הדרך. תמיד חי בהרגשה שלפניו עוד דרך ארוכה להגיע לשלמות בעבודת הבורא.

ואמנם, עם יציאתו מן התיבה, נטע נח כרם, שתה ממנו יין, השתכר ונרדם. סבר שאחרי כל אשר עבר עליו, יכול הוא לעצור את התקדמותו – והתוצאות כידוע היו קשות ומרות.

האדם חייב לנהל את כל חייו ברצף בלתי פוסק של עליה והתעלות, בלי לעצור באמצע. ברגע אחד של עצירה, עלול הוא להפסיד כל אשר השיג.

מה קורה לנחל או מעיין נובע, שהמים אינם זורמים בו, והם אסופים במקום אחד? מתערבים במים עובש ולכלוך, והם הופכים לעכורים, אך כל עוד זורמים המים – כל לכלוך וכל רע לא דבק בהם.

כל עוד ממשיכים במסלול ההתעלות – זוכים לכל טוב.

*

משל נאה מצאנו על כך בין משליו של הגאון רבנו יוסף חיים זצ”ל:

כפרי תמים ופשוט חלם חלום מעניין, ובחלומו סולם מוצב ארצה גבוה בן מאה דרגות, והמלך נמצא במהלך טיפוסו על הסולם בדרגה החמשים. שח את דבר החלום לאשתו, וזו הציעה לו בפשטות “לך וספר חלומך למלך, אולי יאות בעיניו, ויעניק לך תשורה נאה”.

למחרת בבוקר הלך לארמון המלך, דפק על שעריו, ואמר לשומרים כי דבר סתר לו אל המלך ירום הודו. לאחר קבלת האישורים, הוכנס האיש פנימה אל הטרקלין, וסח למלך את אשר ראה על משכבו בלילות. החלום מצא חן בעיני המלך, וראה בכך סמל לעליית המלכות ושגשוגה. לאות הוקרה, ציוה את שר האוצר להעניק לו סך חמשים דינרי זהב כמנין מעלות הסולם.

כדרך נשים דברניות שתשעה קבין של דיבור אספו בחופנן, התגלגל הסיפור ובא עדי שכנתם הסקרנית של בני הזוג הפשוטים. סברה ואמרה לעצמה: “מדוע שלא נקבל אף אנו שי כה נכבד?! אפנה אל בעלי ואציע לו שאף הוא ילך אל המלך ויספר לו שחלם חלום דומה. אלא שהפעם במקום להסתפק במועט, אגדיל ואומר כי ב’חלום’ כבש המלך את פסגת הסולם והגיע לַמַּעֲלָה המאה”. מיהרה איפוא לשים הדברים בפי בעלה. “בודאי יתן לך המלך פי שנים מהשכן, שהרי הסולם מונה מאה מדרגות” שכנעה אותו והאיצה בו לגשת אל ארמון המלך.

בתחילה סירב האיש לעשות שקר בנפשו באומרו בתום לב “ומה אעשה ולא חלמתי מאומה, אינני בעל חלומות…”. אך ויהי כדברה אליו יום ויום ולא שמע אליה, דחקה בו “עד מתי תחשה?! יש בפנינו הזדמנות פז להתפטר מדלותינו! אין לך מה לחוש… וכי מאין יוכל המלך לדעת אם חלמת אם לאו…”.

ביקש הכפרי להתפטר מהשכנועים הבלתי פוסקים, והלך בעצת אשתו אל ארמון המלך. והנה בעל החלומות הלזה בא לפני המלך, ויספר לו בהתרגשות מעושה “ראה ראיתי בחלומי את הוד מלכותו מטפס על סולם גבוה בן מאה שלבים, עד אשר כובש אדוני את פסגתו”. סיים וציפה למתת נכבדה.

מה רבה היתה אכזבתו כאשר המלך החמיץ פניו לעומתו, וציוה תיכף ומיד לסלקו מהארמון. תוך כדי שהוא נגרר בבושת פנים, ביקש להעלות תמיהה בפני המלך, ונענה. “לפני תקופת-מה” סיפר הכפרי “היה כאן שכני שסיפר שראה חלום מאוד דומה לשלי, ולא עוד אלא שהוא ראה את המלך עולה רק עד המדרגה החמישים, ולמרות זאת העניק לו המלך חמישים דינרי זהב, ואילו אני שחלמתי שהמלך עלה את כל המדרגות – גרשוני וזרקוני מכל המדרגות?!”.

“בחלום חברך” השיבו המלך “הייתי באמצע הסולם, כך שאני בעלייה, ויש לי עדיין לאן להגיע. עלייה מסמלת ברכה, ועל ברכה מגיעה מתנה. אולם אתה הנחתני בראש הסולם, כך שלא נותר לי מעתה אלא לרדת. אין זה אלא סמל לרעה, לכן תצא בלא כלום”…

והמסר הנלמד: אם נרגיש תמיד שאנו רק באמצע הדרך של עלייתנו הרוחנית, ונותר לנו הרבה מה ללמוד ולעשות, נהיה תמיד במצב של עליה, אך אם נרגיש שאנו כבר מושלמים, ונמצאים בראש הסולם, הרי שלא נותר לנו אלא לרדת[1]. נתקדם תמיד ולא נעצור!

[1] ושמעתי ממרן ראש הישיבה הגר”מ מאזוז שליט”א שפירש על פי סיפור זה שזו כוונת הברכה “והיית רק למעלה ולא תהיה למטה” (דברים כח, יג), שהעלייה למעלה תחזיק מעמד ולא תהיה פתח לירידה למטה. ודפח”ח.