מדוע במגילת אסתר (ב, כ) נאמר "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צווה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" אחרי שפסוק זה כבר מוזכר מוקדם יותר, רק עם שינויי לשון קלים לעיל (ב, י) נאמר "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צווה עליה אשר לא תגיד" מדוע אם כן צריך לחזור פעמיים על רעיון זהה?
בפסוק י’ זו הפעם הראשונה שנאמר כן לומר שאסתר לא הגידה אפילו שקרבו אותה ואז אחשורוש עשה פעולות לשכנע אותה לזה (סעודה, הנחות, איום ברמז ע”י הקבץ בתולות שנית) ואף על פי כן אין אסתר מגדת (בפסוק כ), מלבי”ם.
כתב בתרומת הדשן (ח”א סי’ קי”א) שטעם משלוח מנות הוא שיהיה לכל אחד די סיפוקו לסעודת פורים. ויש אמנם טעמים אחרים, אבל לפי טעם זה א”א לצאת ידי חובה כאשר הדבר לא ראוי לאכול ביום פורים.
מקור הדברים הוא בגמ’ שבת (דף פ”ח ע”א) ושם מבואר שמה שקבלו ביראה בזמן מתן תורה קבלו עכשיו מאהבה, וא”כ אין הכוונה שחזרו בתשובה אלא שמי שכבר קיים את התורה עד עתה קבלה עליו מיראה וכעת מאהבה.
במתנות לאביונים יכול ליתן גם שוה כסף כמ”ש בטורי אבן (אבני שהם מגילה דף ז’ ע”א). ועכ”פ מסתבר שדווקא אם יכול להנות משובר זה ביום פורים. וכ”כ הגרש”ז אוירבך זצ”ל בהליכות שלמה (ח”ב פי”ט הכ”ג).