רכב שחסם את הדרך ונשרט על ידי חפץ

מחלוקת ברמ”א (ח”מ סי’ שמ”ח ס”ב), ולבני ספרד ודאי שיש להחמיר כיון שדעת הרמב”ם (פי”א מהל’ גזילה ואבידה ה”ד) להחמיר, ולכן אף שאין גילוי מפורש בדעת מרן, מסתמא יתפוס כהרמב”ם, כדרכו.
לבני אשכנז יש מקום להקל, כי הרמ”א הביא בסתם את דעת המקילים ואת דעת המחמירים ביש אומרים, אך זה לא ברור שבדרמ”א אומרים סתם ויש הלכה כסתם. ומסתמא כבודו ספרדי.

אם אין המטרה לנקום אלא מכיון שהוא לא בא אין לך התחייבות לבא, אין בזה איסור כלל, כי זה דבר הגיוני שאדם אינו חייב לתת לשני מה שלא נתן לו, וזה סגנון היחסים ביניהם.
אבל אם המטרה היא כדי לנקום, וכגון שאמור להגיע לאירוע מצד הקירבה ביניהם ונמנע כדי להנקם בו שלא הגיע, נראה שהוא עובר באיסור זה.

גזל הגוי אסור מדאורייתא, כמו שפסק מרן הש”ע (סי’ שמ”ח ס”ב), וכמדומה כן ההלכה גם אצל בני אשכנז. ולהקל מצד המציל מזוטו של ים, לא כ”כ פשוט בנידון זה שהערבים יוצאים מהבתים לתקופה מסויימת וחוזרים לאחר מכן, ואין זה מלחמה ממש שעוזבים לתמיד שנאמר שכבר התייאשו.

ומה שהתורה מזכירה ששוללים את שלל האויבים, לא ברור בכלל שזה קיים בזמן הזה שאנו לא מפנים אותם משם ולא הורגים אותם, רק נשמרים מדברים של פיקוח נפש.

בפשטות, על פי הסיפור שסיפרתם, המשכיר צריך לפצות על ימי העבודה וגם על מה שאי אפשר להשתמש בחדרי המקלחת, אבל אי אפשר לפסוק בלי לשמוע את שני הצדדים, ובלי לדעת בדיוק את פרטי המקרה. תוכלו לפתוח תיק בבית הדין של הישיבה או ללכת לתלמיד חכם בורר המוסכם עליכם שידון בזה.

אם יש לכם אפשרות להשיג את החוזה שחתמתם עמו יהיה מה לדון בזה. אבל אם לא אי אפשר להקל מכיון שיכול להיות שהחתימה עמו כוללת שלא תקנו את הדירה הזאת לעולם ובשום אופן שלא דרכו. לכן אין ברירה אלא לשלם ליורשים או להגיע עמהם לאיזה פשרה. ולשלם לבתו אי אפשר אם יש לו בנים, כי הבת אינה יורשת לפי דיני התורה, אלא אם כן אין לו בנים (תשובה זו נענתה לאחר התייעצות עם אב”ד משפט וצדק הגר”ד עידאן שליט”א).

אם הוא לא ידע עליך, המחילה שביקשת הועילה, ותיזהר מכאן ולהבא. יישר כח!

המקור לכך שהזכויות מחליפות בעלות – הוא (כמדומני) מחוברת הלבבות, ומי עלה שמים ויורד לומר אם זה קורה בכל מצב?

אם המדובר יודע שדיברו עליו – צריך לבקש את סליחתו (מלבד בקשת הסליחה מה' בווידוי וחרטה). אבל אם אינו מודע לכך – בקשת הסליחה עלולה להזיק ולפגוע, ולכן הורו כמה רבנים בזה לא לבקש את סליחתו. בכל אופן צריך להשתדל להוציא מליבות השומעים מה ששמעו, כגון לומר שהגזמת קצת. וכדומה

נראה לתת לגדולה זמן לחכות לה עוד שלושה עד ארבעה חודשים ולומר לה אנחנו ממתינים שלושה עד ארבעה חודשים, ואח"כ להתחיל פגישות, אולי אף זה יזרז אותה. (במידה והדבר תלוי בה). ופגישות אינן סיבות לעיכוב כ"כ, מאחר ועדיין אין זה חתונה, מי יודע כמה זמן ימשכו הפגישות, וזה עדיין לא פוגע בשם הטוב של הגדולה.

בד בבד לתת צדקה לנזקקים בני תורה שילמדו להצלחת זיווגה, אם אפשר לעשרה. היה מי שניסה כן והצליח לשני אחים.

להסביר לגדולה שאם תסכיםשאחותה תתחתן זה יקרב את זיוגה משמים (כך אמר האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א 

עיין בספר מעדני שלמה עמ' 46 – תשובות שהשיב מרן רבי שלמה זלמן אוירבך לשואלו שאין בזה ממש גזל ומ"מ אם הספר קיים עדין בשוק למכירה אין "להוריד" אותו אף שאין זה גזל גמור. ולמסחר שרוצה להסתחר עם הספרים אסור מדין תקנת הקהילות. וכתב שאפשר שיש בזה דינא דמלכותא דינא ולכן אם החוק אוסר לא פשוט שאפשר להתיר, וגם דעת מרן הרב עובדיה יוסף שיש בא"י דין דינא דמלכותא דינא. ועיין עוד ביביע אומר ח"ז חו"מ סי' ט' שדן בזכויות יוצרים ואסר משום דינא דמלכותא דינא.