שאל את הרב

סינון אפס

רבנים

נושאים

עבור לשאלה מספר:

מאגר שו"ת (סה"כ 17737 שאלות)
המעניינים
אחרונים
הנצפים ביותר

ניקוד תיבת רב חסדא

לפי זכרוני שאלו את מרן ראש הישיבה שליט"א ואמר שאין לזה מקור רק כך המסורת שלנו.

הוצאות כספיות של פניה לעורך דין

נראה שצריך לשלם עבור שכר טרחה לעורך דין, ואין חשש לערכאות בזה, שלא יעשה אדם ככל העולה על רוחו בשם התורה, ולכן אם העורך דין עדיין לא טרח בזה, רק קיבל על עצמו לטפל בזה, אז אין לשלם כלום, אבל אם התחיל לטפל וכן כבר שילמת לו, ולא יחזיר מה ששילמת, רשאי אתה לדרוש מהנתבע את ההוצאה ששילמת תמורת קבלה. כך הדין.

הנה מכיון שלא היה לו דרך אחרת להציל את שלו אלא בדרך זו ע"י הוצאה לפועל, שקודם צריך ללכת לעו"ד, אין זה אלא דעביד איניש דינא לנפשיה וכדאיתא בגמרא בבא קמא (דף כ"ז ע"ב), ונפסק להלכה בחושן משפט סימן ד' בהגה. נמצא שמה שפנה לעו"ד בהיתר פנה. ובלאו הכי יש פוסקים הסוברים שעורך דין אינו חשיב ערכאות כלל. ולכן עליו לשלם את ההוצאות של העורך דין.

קנה עלייה לתורה ועלה אדם אחר

אם זה האדם שקנה ולא עלה למפטיר מוכן לעלות עליה אחרת אז יש לו לשלם עבור מה שקנה המפטיר כמובן בהתחשב במחיר שקנה, שישלם פחות מזה כי בדעתו היה מפטיר במחיר שקנה אבל עכשיו שנותנים לו עליה שלא לפי רצונו אולי היה קונה אותה אבל לא במחיר של המפטיר, אך אם לא מעוניין לעלות לעליה שהציעו לו במקום המפטיר אינו חייב לשלם כלום. כל המצוות שנימכרות בבית הכנסת הם כעין מקח וממכר לכל דבר וענין אך יש בהם מדין נדרים ונדבות שחייב אדם לקיים אך אם נדר אדם על תנאי או נדב על תנאי אז אם לא נתקיים התנאי אינו חייב לקיים הנדר או הנדבה כ"ז בשו"ע יו"ד סי' ר"י וצריך גמירות דעת שלבו ופיו שווים ברגע שנודב איזה דבר לצדקה או נדבה אך בנד"ד מכיון שלא היה נודב אילו לא היו נותנים לו את העליה הנמכרת אז אין כאן מקח וממכר וממילא אין כאן גם נדר. ועי' בחו"מ סי' רי"ב וביו"ד סי' רנ"ח ס"ח בהגה.

לקזז מחובות לבית הכנסת בטענות שונות

אינך יכול לעשות זאת, שאין קשר בין מה שאתה חייב לבין הכסף שאספת, גם אם לא עשה הגבאי מה שהוחלט. ויש לדבר עמו, ואם לא יעזור יש לדבר עם הציבור. ומה שתרמת זה בגדר נדרים (אלא אם אמרת בלי נדר). ואם לא יעזור תבע אותו לדין תורה שיקיים את מה שהוחלט.

האם חרש שוטה וקטן שהזיקו חייבים לשלם?

כתב הרמב"ם בפ"ד מהלכות חבל הלכה כ' חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה והחובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים אע"פ שנתפתח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אינם חייבים לשלם שבשעה שחבלו לא היו בני דעת ע"כ. וכן נפסק בשלחן ערוך (חו"מ סי' צוס"ג) והוסיף בשלחן ערוך אף על פי שמודה ויש לו ממה לשלם פטור אפילו לאחר שהגדיל ובודאי שההלכה הזאת לא מדברת בילדים יתומים שאין להם הורים. הוי אומר שהילד ששבר את המשקפים פטור מלשלם.

תכשיטן שהחליפו לו יהלום לחיקוי

נקדים ונאמר, הרי ידוע שכל האומנים הם מוגדרים כשומרי שכר כמו שכתב בשלחן ערוך חושן משפט (סימן שו סעיף א) ודינם מפורש שהם חייבים בגניבה ואבידה (שם בסימן שה סעיף ב). והיות והלקוחה נתנה בך אמון כי אתה עובד כתכשיטן, וקבלת את הטבעת עם היהלום לתקן נחשב אתה לשומר שכר.
לכך לפי התיאור שכתבת נראה כך: אם הלקוחה הביאה או הוכיחה שהיא נתנה לך יהלום (וידוע שיש היום תעודה על יהלום שהוא אמיתי ושאינו מזוייף) ואתה מאמין לה שבמשך ששה חודשים היא לא החליפה את היהלום בחיקוי, נראה שאתה חייב לשלם לה עבור היהלום, ואחר כך תתבע את הצורף בבית הדין.
אבל אם אין הוכחה שאכן הביאה לך יהלום רק לפי דבריה שהיא אומרת זה היה יהלום אינך מחוייב להאמין לה, כי המוציא מחבירו עליו הראיה כל שכן את הצורף אינה יכולה לתבוע כי אולי גם הוא יאמר זה לא היה יהלום, אלא אם כן אתה מאמין לה בדבריה שזה היה יהלום ועליך להוכיח לצורף שזה היה יהלום, ויכול להיות שמהיכן שהיא קנתה את היהלום נתנו לה חיקוי.

צוואה

1. צוואה אינה נדר כלל.
2. אם לא חתמתם לדון בבית הדין הוא לא יכול לדון בבקשתכם וממילא אין החלטה ואין ביצוע.
3. אם אין החלטה אין כלום.
4. כדאי לבוא עם האחים לדון בביה"ד למען ישכון השלום. לפניכם מס' טלפקס 6762547 – 03 של ביה"ד. פלאפון 0508754444 מזכיר ביה"ד

השבת הגזילה בגניבת תוכנת מחשב

קודם כל יפסיק להשתמש בתוכנה גזולה וישמיד אותה שלא יהיה מכשול לו ולאחרים, ולענין מה שהשתמש ודאי יש איסור גזל וחייב בדיני שמים אבל אין צריך לשלם שהרי לא חוסר מהבעלים בפועל דבר, וצריך לפייס את בעלי החברה, שהרי היה להם מניעת רווח לא חיסרון, וה' יחזיר אותו בתשובה שלמה.

להשתמש בשרותי מלון בלי לשלם

בודאי בעלי המלון אינם מסכימים לזה ויש לבקש רשות, אמנם אם זה שימוש קל לשתות מים או לשבת שם לבקר את המשפחה מותר, ולהתקלח יתכן שלא יסכימו כי זה שימוש במתקנים שלהם ומקפידים, ואדם יכול לאסור את שלו לאחרים אפילו שזה לא בידיעתו.

כתב הרמב"ם בפרק ד' הלכה כ' מהלכות חובל חש"ו פגיעתם רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים ואע"פ שנתפתח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אינם חייבים לשלם שבשעה שחיבלו לא היו בני דעת ע"כ. וכן פסק מר"ן בחו"מ סי' צ"ו ס"ג וז"ל ואם טענו בדבר שאין לקטן הנאה ממנו כגון נזקים וחבלות אע"פ שהוא מודה ויש לו ממה לשלם פטור ואפילו לאחר שהגדיל ע"ש. וכן פסק הרא"ש בשבועות פ' ו' סי' כ"ג שגזלות וחבלות שעושה הקטן אפילו אם הוא מודה בכך פטור ואפילו כשיגדיל משום דלאו בר עונשים הוא כלל על מה שעשה בקטנותו וכן כתב בב"ק פ' החובל סי' ט' ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת הב"ח סי' ס"ב וציין למהר"ם פדוואה בסוף ספרו ע"ש.

אכן היה מקום להסתפק אם אחר שהגדיל צריך לשלם מאחר וראינו בב"ק דף ט"ל שחוזרין וגובין מיתומים לכי גדלי וכן פסק הגהות אשרי פ' החובל סי' ו' וראייתו מהא דב"ק דף צ"ח ע"ב דהוה עובדא ואכפייה רפרם לרב אשי ששרף שטר חבירו בילדותו ואגבי מיניה גוביינא מעליא כל הסכום שכתוב בשטר פרעון גמור מן העידית ע"ש. אלא שכתבו הפוסקים בכוונת רש"י שהוסיף שרב אשי שרף בילדותו ורפרם כפה אותו לשלם זה משום שהוא היה זקן ממנו שרב אשי היה עדיין בבחרותו שעדיין היתה נערות קשורה בלבו ולעולם גדול היה וכמו שראיתי לגנת וורדים כלל ג' סי' י"ג שכתב, כך ראינו שיגרת הלשון שנוקט התלמוד ועוד יותר מזה שאפילו אחר שיוליד ילדים ומורה הוראות יאמרו בילדותך כמו שראינו אצל רבי בפרק הזהב, שהזהב קונה את הכסף וא"ל, שנית לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו הזהב קונה את הכסף שמעינן מהכא דרבי אע"ג דהיה לו בן והיה שונה הלכות כיון שהיה בזמן הבחרות אפקיה בלשון ילדות א"כ לישנא דילדות לאו אזמן אקטנות קאי ע"ש. וראיתי למהר"ם פדוואה בסי' צ' שכתב דמה שכתב רש"י שם שרב אשי עשה כן בילדותו, כדי להסיר מעל רב אשי פגם זה שבודאי לא עשה כן כשהיה איש חשוב גבר בגוברין אלא בעודו נער, וכן אצל יוסף כשהיה בן י"ז שנה נאמר עליו איננו, ע"ש. ובאמת אם היה עושה כן רב אשי בילדותו הכוונה בקטנותו כך ודאי לא היה רפרם מחייבו בכלום וכן כתב הרב גידולי תרומה שער ל"ו ח"ב סי' ו' אפילו בגדלותו ע"ש.

מ"מ לנדון דידן מהשאלה שבאה לפנינו נראה שמדובר בקטן ממש לפני גיל המצוות שבזה אליבא דכ"ע שהוא פטור וגם לאחר שיגדיל פטור הוא מלשלם וכמו שפסק השו"ע סי' תכ"ד סעיף ד' ואע"פ שכתב הרמ"א באו"ח סי' שמ"ג קטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו אע"פ שא"צ תשובה כשיגדל טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה אע"פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין עכ"ל. והמ"ב שם כתב שאלו הדברים דברי מרן השו"ע ובאמת כך פסק השו"ע בחו"מ סי' שמ"ט ס"ה ע"ש מ"מ שונה דין זה לנדון דידן משום שבודאי לא עשה בכוונה ויכול להיות כטענתו שהכלי היה עייף וכן אולי בעל הכלי היה עמו ושואל פטור עם בעליו עמו שכך מצטייר מהסיפור איך שלא יהיה ישנם כמה סיבות לפוטרו.

לכן להלכה אין לחייב את הילד כלל וכן יש לפוטרו מטעמים נוספים ואכמ"ל.

+ טען עוד
לא מצאת את התשובה?
שלח שאלה לרב

דילוג לתוכן