בספר דקדוקי אביע"ה עמ' 42 למטה, בכללי השוואים, כתב הרב אדיר וזה לשונו: הכלל שווא אחרי תנועה גדולה הינו שווא נע וכו' הוא דווקא בעברית, אבל בארמית בדרך כלל דין השווא שאחרי תנועה גדולה הוא נח, וכמו שאומרים בקדיש וכו'. עד כאן.
1. האם מפני כלל זה שיניתם (במהדורות ג' ו- ד' של סידור איש מצליח) את השוואים מנעים לנחים במילים "דיתבין ועסקין" שבקדיש על ישראל?
2. ואם-כן, מדוע לא שיניתם את השוואים מנעים לנחים גם-כן במילים "עם-צלותהון ובעותהון" שבקדיש תתקבל? האם הם יוצאים מן הכלל? ומדוע?