1. ילמדנו רבינו מהו החילוק בין הלשונות בנשמת כל חי "גואל" "מושיע" "פודה" "מציל".
2. עוד רציתי לדעת למה בכל מקום מצינו הראשונים חולקים על הגאונים ובדרך כלל הלכה כראשונים (הרמב"ם וסיעתו). הלא הגאונים היו מתקופה הקודמת ואיך מלאו לבן לחלוק עליהם. הלא חלק מהמסורה שלנו הוא שלא חולקים האחרונים על תקופה שמקודם להם אם לא בסיוע מתנא כוותייהו.
1. "פודה" – מעבדות. "גואל" – משעבוד. "מציל" – מרודפים וממלחמה. "מושיע" – שההצלה שלו הוא בדרך ניצחון ולא בריחה.
2. בדברים שהגאונים קבלו, ודאי שהלכה כמותם. וכן בדברים שהם פירוש "מושגים", גם כן הלכה כמותם. אבל בדברים התלויים בסברא ובשקלא וטריא, זכות הראשונים לחלוק, ובדרך כלל הלכה כמותם כיון שראו דברי הגאונים וחלקו עליהם. ואין היחס בין הגאונים לראשונים שווה ליחס שבין הראשונים והאחרונים.
כדאי להקדיש חצי שעה ללמוד שלחן ערוך ומשנה ברורה ובשעה שנותרה יכול ללמוד דף היומי וישתדל באותה חצי שעה לסכם מה למד ולבדוק עצמו אם מקיים כל זה, וגם בגמרא ישתדל ללמוד טוב ולחזור וה’ יהיה בעזרך.
לא ראוי ללומדה לפני ואף אם סיים את כל הש”ס. ומרן ראש הישיבה זצ”ל היה מורה במקרה כזה שאחרי סגירת התנאים ומסיבת הוורט יתחיל בלימוד מסכת זו, ומ”מ היה אומר שסיום הש”ס יכול לעשות גם קודם שלמדה, ונימוקו עימו כי זה כל אשר יכול ללמוד כעת. ולא גרע ממי שסיים את התלמוד ולא למד מסכת כלים וכו’, שחשיב שפיר סיום הש”ס.
לכתחילה יש להפקיר את המקום לפני שתטיל ביצים. ובדיעבד בדורנו שאין אנו רגילים ביונים ואין אנו רוצים בליכלוכם יש אומדן דעת שלא כיון לזכות בהם. עי’ ויען שמואל חלק ז סי’ כה.
התרומה הייתה ל”שותפות בספר תורה” ולא לכתיבת הספר. השותפות הייתה ע”י תרומה לישיבה וכמבואר כ”ז בנוסח הצוואה של מרן רה”י זצוק”ל : א”צ לעשות ס”ת לשמי ואם רוצים להביא הכנסות לישיבה יעשו. ורק לישיבה בלבד ורק פעם אחת ולא יותר.”