זמן תפלת השל"ה

מעיקר הדין מותר. אמנם דעת מרן ראש הישיבה לנהוג כמנהג מרן החיד”א בספר עבודת הקודש (יוסף בסדר) שלא לטעום כלום מתחילת הלימוד מלבד קפה ותה.

מסתבר שכוונת השואל לחשוש מפני שבעת ההשתלה מגלחים את כל השערות. ולמעשה נראה שאם מניעת ההשתלה בימי העומר תגרור אחריה דחיית ההשתלה בזמן רב וכו’, יש לדון זה כעין מסתפר  לרפואה שמותר אף באבילות חדשה (עי’ חזו”ע אבלות ח”ב עמ’ רפט), וכל שכן במנהג זה. וע”ע מה שכתבתי במחקרי ארץ ח”ד (סימן א’ אות א’).

הגהתך נראית נכונה. ודעת רה”י להתיר גם באסרו חג.

טעם המנהג שלא להרבות בשמחה משום שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא. וכל שיש לו כוונה ליהנות אסור ורק באינו מתכוון כלל לא מכריחים אותו לסתום אוזניו. (עי’ מקור נאמן ח”ג עמ’ קלא והלאה) ומ”מ יוכל לעשות סיום מסכת בסעודה בטיול ואז חשיב סעודת מצוה וכך יהיה אפשר לשמוע שירים בסעודה.

הרב ברוך חורב

מרן ראש הישיבה שליט”א בשו”ת בית נאמן ח”א חאו”ח סי’ ל”ד בנדונו שם העלה שספירה בכתב אינה כלום, וה”ה בנידון זה שאינה נחשבת ואינו יכול לספור מכאן ואילך בברכה.

– מסקנת האחרונים שכאשר יש הידור בגוף המצוה, הוא עדיף על ההידור החיצוני של “ברוב עם”. ולכן אם אמירת “לשם יחוד הארוך” מוסיפה לך התלהבות במצוה, אל תוותר עליו, למרות שזה גורם לך לפספס את הספירה עם הציבור.

– כמובן שבמקרה שלא נמצא לידך סידור “איש מצליח” בתפילת ערבית, אל תדחה את הספירה מפני כך, כדי שלא תשכח לגמרי לספור באותו יום. ח”ו.

כמדומני מובא בשם האוה"ח שקודם מתן תורה אנו חשובים כבהמות, ולכן הקרבן אז עשוי שעורים שהם מאכל בהמה, ורק לאחר מתן תורה אנו כבני אדם שמקריבים לחם חיטים.

ע"פ המקובלים אין נכון לקרוא משנה בלילה הזה (בא"ח ש"א פ' במדבר ה"ד) אבל יש אומרים שגם ע"פ הקבלה אין חשש וכ"כ בחזו"ע יו"ט בהערה. וע"ע באו"ת סיון תש"פ במכתבי תורהמכתב ב' ע"ש 

אבל מנהגנו כהרב בא"ח 

עיין בכף החיים (סימן תפ"ט ס"ק ז')