האיסור הוא בכל אשה מלבד מאשתו, והרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ד' הלכה ד') כתב: הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם שֶׁהוּא אוֹמֵר וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי אֶצְלָהּ. וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאִיַּת הָעֵינַיִם עָוֹן גָּדוֹל שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁל עֲרָיוֹת וכו'. ע"ש. וכל זה כשמסתכל ומתבונן בהם, אבל בדרך אקראי אין בזה איסור. (עיין בחזון עובדיה – ברכות, בענין ברכת "שחלק מכבודו" על מלכה). וכך צריך לנהוג בכל מקום שהולך ויש שם פקידות וכיוצא, שלא יסתכל בעיון אלא בדרך אקראי ויתמקד יותר בדברים שמסביב, כגון במסמכים שבידו או בכל מה שמסביב, כך שלא יראה תמוה לרבים. ואם לבושות בפריצות גדולה, לא יבוש להוריד עיניו למטה לארץ, והכל לפי הענין.
ולכתחילה לא יביא עצמו למקומות כאלה שיש בהם נשים, ואם יש לו דרך אחרת נקרא רשע אם עובר בדרך שיש בה נשים. כמו כן אם יש לפניו נסיעה באוטובוס במקום פרוץ, ויכול ליסוע במונית בלי לעבור במקומות הפרוצים – יכול לעשות כן ולשלם ההפרש מכספי מעשר.