ברכה על ארבעת המינים לנשים
לא צוין מקור הדברים בספר ויקרא אברהם וגם אם זה נכון מקמו של הרב ויקרא אברהם לא מחיייב שכך המנהג בכל העולם, ובפרט נגד מרן שקבלנו הוראתיו, ובפרט בא”י אתריה דמרן

ראיתי בהגהות איש מצליח סימן תרע"א שהביאו בשם מורינו הרב משה לוי ע"ה שגם מי שברך על נרות חנוכה בבית הכנסת יכול לברך לבני ביתו - גם שעשה נסים ושהחיינו, והביא שם ספק ספיקא: שמא כהרשב"א שסובר שהוא מחוייב לברך שוב גם ברכות אלו, ושמא כראשונים הסוברים שיכול לפטור גם את הבקי אע"פ שיצא כבר [ודלא כמרן בסימן רעג]. עכת"ד. ושאלתי היא והרי לא מועיל ספק ספיקא בברכות, אאל א"כ נביא ראיה שאפילו לדעת מרן אם בירך לבקי לא חשיב ברכה לבטלה?
מה שלא מועיל ספק ספיקא בברכות זהו דוקא במקום שיש חשש של ברכה לבטלה, אבל כאן אין חשש כזה, אלא שלכתחילה צריך לברך מי שמחוייב בברכה, ועל זה כתב מורנו הרב זצ"ל בברכת ה' שיש ספק ספיקא שיברך מי שמדליק.
מאת: פלוני | תאריך: ה׳ בטבת ה׳תשע״ה – דצמבר 27, 2014
במחילה אבל שאלתי היתה על זה גופא, מנין הראיה שאין בזה ברכה לבטלה לדעת מרן, שלכאורה אדרבה, מדבריו בב"י [סימן רע"ג] מוכח לכאורה שגם בדיעבד אינו מוציא, וא"כ פשוט דהויא ברכה לבטלה, שכתב שם בשם הכלבו, דהא דאמרינן [בר"ה] כל הברכות אע"פ שיצא מוציא, הני מילי למי להוציא את שאינו בקי, אבל לא להוציא את הבקי. עכ"ל. ומשמע שגם בדיעבד אינו מוציא, ולא רק לכתחילה וא"כ ממילא היא ברכה לבטלה, ומה יושיענו הספק ספיקא?
עיין בברכת ה' חלק א' (פ"א סעיף ב' הערה 11) שהביא דברי הכלבו הללו, ופירש דנראה דהיינו דוקא לכתחילה. ע"ש. וכן נראה מלשון הכלבו שכתב: "אבל להוציא את הבקי" ולא כתב אבל אינו מוציא את הבקי. ודו"ק. ועיין בבה"ל (סימן קע"ג סעיף ד') שהבין בדעת מרן שאפילו בדיעבד לא יצא ותמה על זה. ע"ש. ולפי האמור ניחא. ועיין יוד בברכת ה' (פ"ב סעיף י"א). ועוד יש להוסיף דכיון שכן המנהג לא אמרינן סב"ל במקום מנהג.