האם להבדיל מיושב או מעומד?

מזה שכתוב שישמע בשבת בשחרית, מובן שמדובר שטעה שיום חול. ופשוט.

מיהו דווקא בהלכה זו שדילג פסוק אל בוקרא בטעות או שינה משמעות אין הבדל בין חול לשבת.

איש אלוהים פירושו איש של אלהים. התנא האלהי (בפתח) משמעותו התנא שהוא אלהי (אלהים שלי) ב”מ.

לא ראוי ללומדה לפני ואף אם סיים את כל הש”ס. ומרן ראש הישיבה זצ”ל היה מורה במקרה כזה שאחרי סגירת התנאים ומסיבת הוורט יתחיל בלימוד מסכת זו, ומ”מ היה אומר שסיום הש”ס יכול לעשות גם קודם שלמדה, ונימוקו עימו כי זה כל אשר יכול ללמוד כעת. ולא גרע ממי שסיים את התלמוד ולא למד מסכת כלים וכו’, שחשיב שפיר סיום הש”ס.

לכתחילה יש להפקיר את המקום לפני שתטיל ביצים. ובדיעבד בדורנו שאין אנו רגילים ביונים ואין אנו רוצים בליכלוכם יש אומדן דעת שלא כיון לזכות בהם. עי’ ויען שמואל חלק ז סי’ כה.

עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).

קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב  (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).

סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.

המנהג מוזר, ולא נמצא זכרו בספרי חכמי ג’רבא. ואדרבא ראיתי למרת זקנתי ע”ה (בתו של ראש רבני ג’רבא מרן רבינו רחמים חי חויתה הכהן זצ”ל) שהייתה עושה קידוש בגביע כרגיל.

אוכל שנתבשל על ידי מחלל שבת (אבל לא בושל בשבת) מותר.

התרומה הייתה ל”שותפות בספר תורה” ולא לכתיבת הספר. השותפות הייתה ע”י תרומה לישיבה וכמבואר כ”ז בנוסח הצוואה של מרן רה”י זצוק”ל : א”צ לעשות ס”ת לשמי ואם רוצים להביא הכנסות לישיבה יעשו. ורק לישיבה בלבד ורק פעם אחת ולא יותר.”

אם ב”ה הכל טוב לא משנים סתם. אבל אין שום בעיה לקרוא לו בכינוי חיבה “מאורי” וישאר השם העיקרי “מאור”.

עיין בספר משפטי הבשן ח”ה סימן קצב להגאון רבי נסים בן שמעון שליט”א

שהוא ובית דינו דני בתביעה של מתפללי בית הכנסת נגד חברי העמותא ודורשים בין השאר לערוך בחירות,

ובתשובה שם נאמר כי התביעה לערוך בחירות נדחית על הסף עמותא אינה חייבת לשנות תקנון רק לשם

הכנסת חברים חדשים ולאפשר לחברים חדשים לזרוק את מייסדי העמותה על ידי בחירות ע”כ.

ונראה שגם בנידון דידן מקום לכפות על בחירות ועיין עוד בספר משפטיך ליעקב חלק ד’ סי’ ח.