בעיות במנין בדקדוק
אין טעם ואין תועלת בויכוחים, רק יש להראות לו בספר חזון עובדיה ימים נוראים עמוד לד’ שכתב …אבל אם קורא אות ח’ כמו אות כ’ רפויה או אות ע’ כמו אות א’ ואות ק’ כמו כ’ דגושה אין ראוי למנותו ש”ץ.

מה ההבדל בין זה לבין מַקְלֵף, מַשְׁפֵּךְ, מַפְתֵּח, מַַצְנֵם, מַַקְרֵן, מַרְזֵב, ועוד? כאן השורש נגב, והיה דינו להיות מַנְגֵּב אלא שהנ' נשמטה כדין גזרת חסרי פ"נ ותמורתה בא דגש, כך שהנכון מַגֵּב.
נראה שכבודו צודק, וצריך לומר בגימ"ל בצירי ולא בקמץ.